בית שמאי אומרים כינויי כנויין אסורין ובית הלל אומרים כנויי כנויין מותרין ב"ש אומרים אין [מעידין] על בת קול וב"ה אומרין [מעידין על בת קול]. האומר נזירות רשב"ג אומר ה"ז נזיר שתים הריני נזיר [ואחד ה"ז נזיר] שתים ועוד [הרי] שלש [אחת ועוד] ושוב [ה"ז נזיר] ארבע סומכוס אומר הריני נזיר טטרגין ה"ז נזיר ארבע [דינין הרי שלש דריגין הריני שתים] הריני נזיר אם לא אגלה משפחות ה"ז נזיר ואל יגלה משפחות. הריני נזיר בשעות יום [בחדשי שנה] ה"ז נזיר שתים עשרה בימות השבת [בשני] שבוע [ובשמיטת] יובל הרי זה נזיר [שבוע] הריני נזיר כימי [החמה] כמנין ימות החמה נזיר שלש מאות וששים וחמש נזירות כמנין ימות החמה כימות הלבנה כמנין ימות הלבנה נזיר שלש מאות [חמשים] וארבע נזירות כמנין ימות הלבנה רבי אומר עד שיאמר [הריני נזיר] נזירות [כימות החמה] כמנין ימות החמה [כימות הלבנה כמנין ימות לבנה]. ר' יהודה אומר [אמר] הריני נזיר [כהלקטי קיץ וכשבולי שמיטה ה"ז נזיר לעולם] ומגלח אחד לל' יום עד שיאמר לא לכך נתכוונתי הריני נזיר כשער ראשי כעפר הארץ כחול הים ה"ז נזיר לעולם ומגלח א' לשלשים יום ר' אומר אין זה מגלח אחד לשלשים יום שאין זה נזיר עולם הריני נזיר מכאן ועד התהום מן הארץ ועד לרקיע ה"ז נזיר עולם הריני נזיר כל ימי הריני נזיר עולם ה"ז נזיר עולם מאה שנה או מאתים שנה אין זה נזיר עולם. כשם שכנויי נזירות כנזירות כך כנויי שמשון כשמשון ר' יהודה אומר נזיר שמשון מיטמא למתים ששמשון עצמו טימא למתים ר' שמעון אומר האומר הריני [כשמשון] לא אמר כלום [שלא יצתה] נזירות מפיו עליו. נזירות נוהגת בארץ ובחוץ לארץ בין שיש לו שער בין שאין לו שער אע"פ שנאמר (במדבר ו׳:י״ח) ולקח את שער ראש נזרו בין שיש לו כפים ובין שאין לו כפים אע"פ שנאמר (שם) ונתן על כפי הנזיר. המורט ב"ש אומרים צריך להעביר תער על כל בשרו בה"א אין צריך וכן במצורע וכן בלוים. חומר בנזיר שאין במצורע [ובמצורע] שאין בנזיר נזיר אם גלח ביום מלאת סופג את ארבעים משא"כ במצורע מצורע מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו משא"כ בנזיר חומר בנזירות מבשבועות ובשבועות מבנזירות שיש נזיר בתוך נזיר ואין שבועה בתוך שבועה חומר בשבועות ששגגת שבועות אסורה ושגגת נזירות מותרת.
המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן לן עד שלא טבל רבי מטמא ר' יוסי בר' יהודה אומר לן ואח"כ טבל אם לא היה בחזקת המשתמר טמא. לתרומה פותח כבשן ונוטל. מצאו פתוח או שנפתח אחד מהן ר"ש אומר מן הסדר השני רבי יוסי אומר מן הסדר השלישי ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש בית שמאי אומרים מסדר השלישי וב"ה אומרים מן הסדר השני וזו משנה הראשונה. רבותינו אומרים פותח ונוטל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר ג' ימים ונוטל אגולה האפיס ונמצא אבק על גבי כלים הרי זה נוטל אחד כולן ברשות עם הארץ.מקום ששם משקעין את הזאת בטיט הלבן וחבר עומד על שיקועו העומד שעומד עליו אינו טמא אלא אותו עמוד בלבד. החבר עומד למעלה ועם הארץ למטה שולה ונותן לו. נאמן עם הארץ לומר לא טמאתי מפני שהוא בחזקת המשתמר.מילא דלי לשתות חשב עליו עד שלא הגיע למים יערה צריך לנגב. אם משהגיע למים חשב עליו מערה ואינו צריך לנגב. רבן שמעון בן גמליאל אומר א"צ לערות. שלשל [דלי] למלאות ונפסק החבל מידו אם עד שלא הגיע למים חשב עליו יערה וצריך לנגב רבן שמעון בן גמליאל אומר א"צ לערות.תוספתא פרה פרק ה תוס ד
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. פָּתַר לָהּ כְּהָדֵין תַּנָּייָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד. וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁתֵּעָבֵד. כְּלוּם פְּלִיגִין לָהּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה. דִּילְמָא בִמְשַׁמְּשָׁיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אַף בִּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה מַחֲלוֹקֶת.רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר ב׳ אֲבָנִים. וְהָתַנִּינָן. שָׁלשׁ אֲבָנִים הֵן. כָּאן לְשָׁעָה וְכָאן לִשְׁהוֹת.תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ג הלכה ח