האומר ימינה הרי זו שבועה שמאלה הרי זו שבועה בשם ה"ז שבועה לשם ה"ז קרבן. כנדבת רשעים לא אמר כלום שאין רשעים מתנדבין כנדבת כשרים ר' יהודה אומר נדר בנזיר שחסידים הראשונים היו [מתנדבין נזירות שאין המקום מפסיק להביא שגגה על ידיהם היו מתנדבין נזירות בשביל שיביא קרבן] ר"ש [ב"ג] אומר [כנדבת כשרין] לא נדר בנזיר שחסידים הראשונים לא היו מתנדבין נזירות [שאם ירצה להביא עולה יביא שלמים יביא תודה וארבעה מיני לחמים יביא לא היו מתנדבין נזירות] מפני שהן צריכין כפרה שנאמר (במדבר ו׳:י״א) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. האומר [איני] נודר הרי זה מותר כבר הייתי נודר ה"ז אסור קרבן אם טועמו אני מותר לא קרבן ולא טועמו [אני] אסור. רשב"ג אומר האומר [מוהה ודאמר מוהי] הרי אלו כנוין לשבועה. וכן היה רבן שמעון ב"ג אומר שנים שהיו נודרים זה [נגד] זה אמר אחד [מהן] לחבירו ככר זה קרבן אם טועמו אני אמר לו חבירו [אין] קרבן אם טועמו אתה הריני נזיר אם אוכל ככר זו אמר לו חבירו איני נזיר אם [אוכלנו] כל שבטלו דבריו אסור. ר' יהודה אומר האומר [ירושלים] לא אמר כלום עד [שיתכוון וידיר כנגד ירושלים] מודים חכמים לר' יהודה באומר קרבן עולה מנחה חטאת [תודה ושלמים שאיני אוכל לך] שמותר שלא [נתכוון לידור אלא לקרבן עצמו]. ירושלים לירושלים [בירושלים] היכל להיכל [בהיכל] מזבח למזבח [במזבח] אימרא לאימרא [באימרא] דירים לדירים [בדירים] עצים לעצים [בעצים] אישים לאישים [באישים] בזיכין לבזיכין [בבזיכין] כולן [שאני אוכל] לך אסור לא אוכל לך מותר חולין [לחולין בחולין] בין שאוכל לך [ובין] שלא אוכל לך [אסור] לא חולין שאוכל לך אסור [חולין שאוכל לך אסור] לא יאכל לך מותר [לא אוכל לך מותר לא לעולה עולה אוכל לך ר' יעקב אוסר וחכמים מתירין] הרי [הוא] עלי אע"פ שלא הזכיר קרבן ה"ז נדר [קרבן] כבשר אמי כבשר אחותי כערלה [וכלאי] הכרם מותר שלא הקדיש כלום. הנודר [מן התורה הרי זה מותר מן הכתוב בתורה אסור מן התורה ומן הכתוב בה] אסור. איזו הוא איסור [הכתוב] בתורה האומר הרי עלי שלא לאכול בשר שלא [לשתות יין כיום שראיתי את ירושלים חריבה וכיום שנהרג בו פלוני] אסור. חומר [בנדרים מבשבועות] שהנדרים נוהגין ברשות ובמצוה משא"כ בשבועות [חומר] בשבועות מבנדרים שהשבועות [נוהגת] בדבר שיש בו ממש ובדבר שאין בו ממש משא"כ בנדרים בנדרים כיצד אמר קונם סוכה [שאיני] עושה לולב [שאיני] נוטל תפילין [שאיני] נותן [אסור] בנדרים [ומותר בשבועות] כיצד אמר קונם שאני ישן שאני מדבר [שאיני] מהלך [אסור] בשבועות [ומותר בנדרים]. קונם פי מדבר עמך ידי עושה עמך רגלי מהלכת עמך אסור בנדרים [ואסור בשבועות]. סתם נדרים להחמיר מה ראיתה לידור אמר איני יודע [אלא שראיתי] חבריי שהיו נודרין כך אסור מי שנדר ועבר על נדרו אין נשאלין לו עד שינהג איסור כימים שנהג בהן היתר דברי [ר"מ] אמר ר' יוסי במה דברים אמורים [בזמן] שנדרו לזמן מרובה אבל [בזמן שנדרו] לזמן מועט דיו שלשים יום ר' יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר סתם חרמין בגליל אסורין וביהודה מותרין.
יַם נָפָה שֶׁל סִלָּתִין, טָמֵא. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל גּוֹדֶלֶת טָמֵא מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהַבָּנוֹת יוֹשְׁבוֹת בְּתוֹכוֹ וְגוֹדְלוֹת:
כָּל הַתְּלוֹיִים, טְמֵאִין, חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֻּלָּן טְהוֹרִין, חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה שֶׁל סִלָּתִין, וּתְלוֹי כִּבְרַת גְּרָנוֹת, וּתְלוֹי מַגַּל יָד, וּתְלוֹי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְסַיֵּעַ בִּשְׁעַת מְלָאכָה, טָמֵא. הֶעָשׂוּי לִתְלוֹי, טָהוֹר:
רַחַת שֶׁל גָּרוֹסוֹת, טְמֵאָה. שֶׁל אוֹצָרוֹת, טְהוֹרָה. שֶׁל גִּתּוֹת, טְמֵאָה. שֶׁל גְּרָנוֹת, טְהוֹרָה. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, טָמֵא. לְכִנּוּס, טָהוֹר:
משנה כלים פרק טו משנה ו
אין בין נזיר סתם לנזיר ל' [אלא] שהנזיר סתם מגלח ליום [שלשים ואחד] ואם גלח ביום ל' [לא] יצא נזיר ל' מגלח ליום ל' ואחד [אם] גלח ביום ל' יצא וזה וזה מצותן לגלח [ליום] ל' ואחד. אין בין דם המת לדם תפיסה אלא שדם המת נזיר מגלח עליו וחייבין על טומאת מקדש וקדשיו דם תפיסה אין נזיר מגלח עליו ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו.אין בין כזית מן המת למת אלא שכזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד' טפחים אין בין כזית מן המת לעצם כשעורה אלא טומאת אהל בלבד. אין בין אבר מן המת לאבר מן החי אלא שאבר מן המת [הבשר] הפורש ממנו טמא ואבר מן החי [הבשר] הפורש ממנו טהור.אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים זבה אין טעונה ביאת מים חיים [אין בין זבה לנדה אלא קרבן אין בין קרבן זבה ליולדת אלא הבאת קרבן אין בין נדה לשומרת יום כנגד יום אלא ספירת שבעה בלבד].תוספתא מגילה פרק א תוס יב