המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על תלושין שבו ועל מחוברין שתחתיו ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים על התלושין בכי יותן ועל המחוברין אינם בכי יותן. א"ר יוסי בר' יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על התלושין שבו ועל מחוברין שתחתיו שאינו בכי יותן ועל שעקרן משנגבו שאינן בכי יותן על מה נחלקו על המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין ונפלו מבד לבד ומסוכה לחבירתה באותו אילן שב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים אינן בכי יותן. אמרו ב"ה לב"ש הכל מודין במעלה מעודד ונתנו על גב הנהר שאע"פ שהמים יורדים מצד העליון לתחתון שאינן בכי יותן אמרו להן ב"ש אי אתם מודין במעלה שני שקין מעודדים ונתנן זה על גב זה שהמים יורדין מן העליון לתחתון שהתחתון בכי יותן ר' יוסי אומר אחד שק ואחד שני שקין ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים אינן בכי יותן ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר זה וזה בכי יותן ר' יהושע אומר זה וזה אינן בכי יותן ור"ע אומר התחתון בכי יותן והעליון אינו בכי יותן. הממחק את הגג ואת הכרישה אע"פ שהמים יורדים מצד העליון לתחתון אינן בכי יותן נתלשו הרי זה בכי יותן. ר' יוסי אומר זב וטמא שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על שערו ועל כסותו אע"פ שהמים נתלשין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורים שאין נחשבים אלא לאחר שיצאו מכולו. יצאו מכולו הרי אלו מוכשרין וטהורין שאין נחשבין אלא לאחר יציאתן. המסדר קנקנים בכיפה ששאבו יותר מלוג אינו בכי יותן ולענין מי חטאת אין חוששין שמא שאבו. אחרים אומרים משום ר' נחניה אם היו מחוסנות אינן שאובות. מי פירות שנפלו לתוכן טיפת מים כל שהן טמאים דברי ר"מ וחכ"א הולכין אחר הרוב ר' אליעזר בן יעקב אומר אפי' קירצוד שנפל לתוכו טיפת מים כל שהוא טמא נפל לתוכו דבש וחלב הולכין אחר הרוב. הטורף את גגו והמכבס את כסותו אימתי יודע אם רבו גשמים אם לאו בתחלה הוא מנטף טיפין דקות ועכשיו הוא מנטף טיפין עבות ר' יהודה אומר בתחלה היה מנטף טיפין מתוכו ועכשיו טורד טיפה אחר טיפה. מצא בה בשר הולכין אחר רוב הטבחין. מחרוזות הולכין אחר רוב אוכלי בשר מצא בה תינוק מושלך מחצה על מחצה מטילין עליו שני חומרין ר' יהודה אומר אם היתה שם עובדת כוכבים אחת או שפחה אחת היא חשודה להשליך.
גיד הנשה נוהג בכלאים ובכוי נוהג בב' יריכות בירך של ימין ובירך של שמאל ר' יהודה אומר אין נוהג אלא באחת דעת מכרעת שהיא של ימין זה הכלל כל שיש לו כף ירך גיד הנשה נוהג בו כל שאין בו כף ירך אין גיד הנשה נוהג בו נוהג בשליל וחלבו אסור דר"מ רבי יהודה אומר אין נוהג בשליל וחלבו מותר דר"א וחכ"א נאמנין עליו ועל החלב. השולח ירך מחותכת לחבירו צריך להפריש ממנה גיד הנשה. שלמה א"צ להפריש ממנה גיד הנשה הלוקח ירך מחותכת מן הטבח א"צ להפריש ממנה גיד הנשה שלמה צריך להפריש ממנה גיד הנשה המוכר ירך מחותכת לעובד כוכבים א"צ להפריש ממנה גיד הנשה ובלבד שלא ימכרנה לו בפני ישראל מפני שחוזר ולוקחה הימנו. ומשום ב' דברים אמרו אין מוכרין בשר של נבלה ושל טרפות לעובד כוכבים מפני שחוזר ומאכילן לישראל. ד"א שאין מאכילין את האדם בטעות. ומשום ב' דברים אמרו לא יאמר אדם ישראל לעובד כוכבים קח לי בשר משום נבלות ומשום טרפות. דבר אחר משום אונסין.גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא ונוטל השומן שלו הרי זה מותר ר' יהודה אומר נוטלו מן השוק של ירך. ב' גידים הן החיצון סמוך לבשר אסור וחייבין עליו הפנימי סמוך לעצם אסור ואין חייבין עליו. האוכל מגיד הנשה כזית הרי זה חייב ר' יהודה פוטר עד שיאכל משניהם. אכלו ואין בו כזית הרי זה חייב ר' יהודה פוטר עד שיהא בו כזית. אכל ב' גידים משתי ירכות משתי בהמות סופג שמונים רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים.תוספתא חולין פרק ז תוס ג
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא הַפּוֹחֵת אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה וְהַמּוֹסִיף אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה. אֲבָל לֹא לְחוּלִין שֶׁאֵין הַפְּחָת וְהַתּוֹסֶפֶת שָׁוִין. הֵיךְ עֲבִידָא. הֲוָה יְלִיף תְּרִים חַד מִן חַמְשִׁין כַּד הוּא תְּרִים חַד מִן אַרְבָּעִין מַפְסִיד לֵיהּ שִׁיתָא רוֹבְעִין. כַּד הוּא תְּרִים חַד מִן שִׁיתִין מִתְגַּר לֵיהּ אַרְבָּעָה רוֹבְעִין.הָכָא אַתְּ אָמַר תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וָכָא אַתְּ אָמַר אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִי הִלֵּל כָּאן בְּמִתְכַּװֵין לִפְחוֹת כָּאן בְּמִתְכַּװֵין לְהוֹסִיף.רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן תַּמָּן אָמַר לוֹ תֵּן לָהֶן חֲתִיכָה וְהוּא אָמַר טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם. וְהֵם נָֽטְלוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ כּוּלָּן מָעֲלוּ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן מֵחֲתִיכָה רִאשׁוֹנָה נִסְתַּייְמָה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. בְּרַם הָכָא עַל כָּל־חַטָּה וְחִטָּה נִסְתַּייְמָה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִּרְייָה אֶחָד נִתְקַן לְדַעְתּוֹ וְאֶחָד נִתְקַן שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ.תלמוד ירושלמי תרומות פרק ד הלכה ד