כֹּל שֶׁהוּא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר, מִטַּמֵּא וּמְטַמֵּא וְלֹא מִצְטָרֵף. שׁוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד, מִטַּמֵּא וּמְטַמֵּא וּמִצְטָרֵף. לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד, לֹא מִטַּמֵּא וְלֹא מְטַמֵּא:
שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין, וְהַפִּטְמָא שֶׁלָּהֶן בֵּין לַחָה בֵּין יְבֵשָׁה, וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל, שָׁרְשֵׁי הַחֲזָרִים וְהַצְּנוֹן וְהַנָּפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל מִצְטָרֵף, וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. שָׁרְשֵׁי הַמִּתְנָא וְהַפֵּיגָם וְיַרְקוֹת שָׂדֶה וְיַרְקוֹת גִּנָּה שֶׁעֲקָרָן לְשָׁתְלָן, וְהַשִּׁדְרָה שֶׁל שִׁבֹּלֶת וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַף הַסִּיג שֶׁל רְצָפוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִים וּמִצְטָרְפִין:
אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין. שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵם יְבֵשִׁים, וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל, וְיַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן, יַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא, וְזָנָב שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ, וְיַד הַמַּכְבֵּד שֶׁל תְּמָרָה אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְקָנֶה שֶׁל שִׁבֹּלֶת שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִים שְׁלשָׁה, וְשֶׁאֵין דַּרְכָּן לִקָּצֵר יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶם כָּל שֶׁהֵן, וּמַלְעִין שֶׁל שִׁבֳּלִין, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִים וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין:
אֵלּוּ לֹא מִטַּמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין. שָׁרְשֵׁי קוֹלְסֵי הַכְּרוּב, וְחֻלְפוֹת תְּרָדִים, וְהַלֶּפֶת, אֵת שֶׁדַּרְכָּם לִגָּזֵז וְנֶעֱקְרוּ. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא בְכֻלָּן וּמְטַהֵר בְּשָׁרְשֵׁי קוֹלְסֵי הַכְּרוּב וְהַלָּפֶת:
כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִין שֶׁבְּסָסָן בַּגֹּרֶן, טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנָהּ, טְהוֹרָה. שִׁיֵּר בָּהּ גַּרְגִּיר אֶחָד, טְמֵאָה. שַׁרְבִיט שֶׁל תְּמָרָה שֶׁרִקְּנוֹ, טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת, טָמֵא. וְכֵן בַּקִּטְנִיּוֹת, שַׁרְבִיט שֶׁרִקְּנוֹ, טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ גַּרְגִּיר אֶחָד, טָמֵא. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר בְּשֶׁל פּוֹל וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל קִטְנִיּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּמִשְׁמוּשָׁן:
עֳקָצֵי תְאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת וְהַכְּלוּסִים וְהֶחָרוּבִים, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עֹקֶץ דְּלָעַת. עֳקָצֵי הָאַגָּסִין וְהַקְּרֻסְטְמֵלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעֻזְרָדִין, עֹקֶץ דְּלַעַת טֶפַח, עֹקֶץ קוּנְרָס טֶפַח, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, טְפָחַיִם, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִים. וּשְׁאָר כָּל הָעֳקָצִים, לֹא מִטַּמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין:
שלשה מסמרים שלש יתידות שלשה פטפטין שנתן בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדרה טמאה ורבי יהודה מטהר עד שיחברם זה לזה בטיט ומודה רבי יהודה שאם נתנן על גבי האבן וחיברן לה שהיא טמאה מפני שהאבן מחברתן.שלש אבנים שחברן זו לזו ולא חברן בקרקע חברן בקרקע ולא חברן זו לזו טמאות ורבי יהודה מטהר עד שיחברם זו בזו בקרקע וכמה היא חיבורן בטיט כל שהוא.שתי אבנים גדולות שתי חליות של עמוד שהתקינן להיות שופת עליהן יורה גדולה או מיחם גדול אינו טמא אלא צורך וכמה הוא צורך מקום שפיתה טפח שתי חביות ב' הלפסין ושתי קדרות כירה ונטמא ביניהן מטמא במגע ובאויר ותוכן טהור והעובי שביניהן חולקין המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור רבי יהודה אומר עליו ועל היין אם ניטל הכותל והיין עומד בפני עצמו טהור ואם לאו טמא.תוספתא כלים קמא פרק ה תוס ד
הלכה: רַב הַמְנוּנָא אָמַר תִּינוֹק שֵׁחִיפֶּה כַלְכָּלָה לַשּׁוּק נִטְבְּלָה. מְקוֹם שֶׁמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל גָּדוֹל מִתְקַייֶמֶת שָׁם מַעֲשָׂיו שֶׁל קָטָן מִתְקַייְמִין. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי כְּלוּם מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל גָּדוֹל מִתְקַייֶמֶת עַד שֶׁיִּפְתַּח לַשּׁוּק. וְדִכְװָתָהּ אֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל קָטָן מִתְקַייְמִין עַד שֶׁיִּפְתַּח לַשּׁוּק. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הַמְנוּנָא תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּֽמְנוּ תְאֵינִים לַשַּׁבָּת וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן לֹא יֵאָֽכְלוּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיִּתְעַשְּׂרוּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא תִּיפְתָּר בְּשֶׁלִּקְּטוּם עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְהוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּם.לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַשַּׁבָּת טוֹבֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁלִּקְּטוּם לַשַּׁבָּת. הָא אִם לִקְּטוּם שֶׁלֹּא לַשַּׁבָּת לֹא. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא אֲפִילוּ לִקְּטוּם לַשַּׁבָּת אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי לְעֶרֶב שַׁבָּת. אֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֵית הוּא פְלִיגָא. וְלֹא תִינוֹקוֹת אִינּוּן. וַאֲפִילוּ לִקְּטוּם לַשַּׁבָּת כְּמִי שֶׁלִּקְּטוּם שֶׁלֹּא לַשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא תִּיפְתָּר שֶׁלִּקְּטוּם עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְהוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּם.רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּכַלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים הִיא מַתְנִיתָא. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי אֲפִילוּ נִצְרָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יַנַּאי תִּיפְתָּר בִּתְאֵינָה הַמְיוּחֶדֶת לַשַּׁבָּת. דֵּלֹמָה רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי רִבִּי אִיסִּי הֲווֹן יָֽתְבִין. עֲבַר חַד טְעוּן כַּלְכָּלָה דִתְאֵינִיָה אֲמַר לֵיהּ לִיזְבוֹן אֲמַר לֵיהּ כַּלְכָּלַת שַׁבָּת אֵינָהּ מִזַּבְּנָה.תלמוד ירושלמי מעשרות פרק ד הלכה ב