דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃ מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃ וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃ הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃ כׇּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃ מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃ אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃ {פ}
אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחׇכְמָ֔ה עַ֛ל כׇּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃ רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כׇּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃ מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃ דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חׇכְמָ֔ה עַ֛ל כׇּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חׇכְמָ֥ה וָדָֽעַת׃ וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חׇכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵלֹ֖ת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃ כִּ֛י בְּרֹ֥ב חׇכְמָ֖ה רׇב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃
מעשה ואמ' להם ר' לעזר בר' [צדוק] לתגרי לוד בואו וטלו לכם תבלי מצוהאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כגון אגוזין תמרים וקליות חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה אפלו בינו לבין בנו אפלו בינו לבין עצמו אפלו בינו לבין תלמידומעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו [עוסקין בהלכות הפסח] כל הלילה עד קרות הגבר, הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו [להן] לבית המדרש.תוספתא פסחים פרק י תוס יג
הלכה: בַּמָּה אָֽמְרוּ. דַּייָהּ שָׁעָתָהּ כול׳. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּתוּלָה וּזְקֵינָה. אֲבָל מְעוּבֶּרֶת וּמֵינִיקָה נוֹתְנִין לָהּ כָּל־יְמֵי עִיבּוּרָהּ וְכָל־יְמֵי מֵינִיקוּתָהּ. רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הִיא בְתוּלָה הִיא זְקֵינָה הִיא מְעוּבֶּרֶת הִיא מֵינִיקָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַתְייָא דְּרַב וּדְרִבִּי יוֹחָיָן כְּרִבִּי חֲנִינָה וְכוּלְּהוֹן פְּלִיגִין עַל שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. פַּצַם אַחַת הוֹרָה רִבִּי כְּקוּלֵּי רִבִּי מֵאִיר וּכְקוּלֵּי רִבִּי יוֹסֵי. הֵיךְ עֲבִידָא. הוּכָּר עוֹבָרָהּ וְאַחַר כָּךְ רָאָת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מְטַמֵּא מֵעֵת לְעֵת. רָאָת רְאִיּוֹת הַרְבֶּה וְהִפְסִיקָה שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְאַחַר כָּךְ רָאָת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מְטַמֵּא מֵעֵת לְעֵת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. וְאִם אוֹמֵר אַתְּ. נוֹתְנִין לָהּ כָּל־יְמֵי עִיבּוּרָהּ וְכָל־יְמֵי מֵינִיקוּתָהּ. לָמָּה לִי כְקוּלֵּי רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְּרִבִּי מֵאִיר קְלִילָא מִדְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אוֹ נֵימַר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי דְּחָלָב. אָמַר לֵיהּ. בְּפֵירוּשׁ הָכֵין אִיתְאֲמָרַת.עַד כְּדוֹן בְּתִינּוֹקֶת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת. תִּינּוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאָת רְאִיּוֹת. רְאִייָה רִאשׁוֹנָה דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. שְׁנִייָה דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. שְׁלִישִׁית דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. מִיכָּן וָהֵילַךְ מְטַמֵּא מֵעֵת לְעֵת. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. שְׁלִישִׁית עַצְמָהּ מְטַמֵּא מֵעֵת לְעֵת. זְקֵינָה שֶׁהִפְסִיקָה שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. חָֽזְרָה וְהִפְסִיקָה שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְאַחַר כָּךְ רָאָת דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. בִּשֶׁלֹּא כִװְנָה מַחְמַת הַװֶסֶת. בְּשֶׁפָּֽתְחָה אוֹ הוֹתִירָה. שֶׁאִילּוּ כִיוִינָה נִקְבְּעָה װַסְתָּהּ.רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. רָאָת רְאִייָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִייָה וְהִפְסִיקָה שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְלֹא רָאָת וְאַחַר כָּךְ רָאָת. כְּװֶסֶת אֲרוּכָּה הִיא שֶׁתְּטַמֵּא מֵעֵת לְעֵת. אוֹ כְהֶפְסֵק עוֹנָה הִיא שֶׁתְּהֵא דַייָהּ שָׁעָתָהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. מַה עִם בְּשָׁעָה שֶׁעָשִׂיתָהּ כִּבְדָמִין אַתְּ אָמַר. דַייָהּ שָׁעָתָהּ. כָּאן שֶׁלֹּא עָשִׂיתָהּ כִּבְדָמִין לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כֵּינִי אֲפִילוּ רָאָת רְאִייָה אַחַת לֹא תְטַמֵּא מֵעֵת לְעֵת עַד שֶׁתִּרְאֶה שָׁלֹשׁ אַחַר הַפְסָקָה. אָמַר לֵיהּ. דַּמְייָא לְװֶסֶת אֲרוּכָּה.תלמוד ירושלמי נידה פרק א הלכה ה