אֱמׇר־נָ֗א אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֥עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֑וֹל וְאֶל־שְׁאֵרִ֥ית הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃מִ֤י בָכֶם֙ הַנִּשְׁאָ֔ר אֲשֶׁ֤ר רָאָה֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה בִּכְבוֹד֖וֹ הָרִאשׁ֑וֹן וּמָ֨ה אַתֶּ֜ם רֹאִ֤ים אֹתוֹ֙ עַ֔תָּה הֲל֥וֹא כָמֹ֛הוּ כְּאַ֖יִן בְּעֵינֵיכֶֽם׃וְעַתָּ֣ה חֲזַ֣ק זְרֻבָּבֶ֣ל ׀ נְאֻם־יְהֹוָ֡ה וַחֲזַ֣ק יְהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וַחֲזַ֨ק כׇּל־עַ֥ם הָאָ֛רֶץ נְאֻם־יְהֹוָ֖ה וַֽעֲשׂ֑וּ כִּֽי־אֲנִ֣י אִתְּכֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃מקרא חגי פרק ב פסוק ה
אָמַר רַב שְׁמַעְיָה: כִּי בָּעִינַן שִׁיעוּרָא דְּבִדְלָא הָוְיָא כַּעֲדָשָׁה לָא מְטַמָּא, דְּלָא נָפְלָה בַּהּ נְשָׁמָה. אֲבָל נָפְלָה בַּהּ נְשָׁמָה — לָא. תִּיבְּעֵי לָךְ.הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת תְּנַן, אוֹ דִּלְמָא: אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת? אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע: שִׁדְרָה שֶׁגֵּירַד רוֹב עִילְעִין שֶׁבָּהּ — טְהוֹרָה. וּבְקֶבֶר אֲפִילּוּ מְשׁוּבֶּרֶת אוֹ מְפוֹרֶקֶת — טְמֵאָה, מִפְּנֵי הַקֶּבֶר.טַעְמָא מִשּׁוּם דְּגֵירַד, הָא לָא גֵּירַד — טָמֵא, שְׁמַע מִינַּהּ: אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת קָתָנֵי. הָא לָא קָתָנֵי. הָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּכִי גֵּירַד — טְהוֹרָה, אִידַּךְ, תִּיבְּעֵי לָךְ.תלמוד בבלי נזיר דף נב עמוד א