תלמוד בבלי סדר מועד מסכת שבת דף ד-א

כָּאן לְחָצֵר אַחֶרֶת. כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: הָיְתָה יָדוֹ מְלֵאָה פֵּירוֹת וְהוֹצִיאָהּ לַחוּץ, מַהוּ לְהַחֲזִירָהּ לְאוֹתָהּ חָצֵר? אָמַר לֵיהּ: מוּתָּר. לְחָצֵר אַחֶרֶת מַהוּ? אָמַר לֵיהּ: אָסוּר. וּמַאי שְׁנָא! לְכִי תֵּיכוּל עֲלַהּ כּוֹרָא דְּמִילְחָא. הָתָם, לָא אִיתְעֲבִידָא מַחְשַׁבְתּוֹ. הָכָא, אִיתְעֲבִידָא מַחְשַׁבְתּוֹ. גּוּפָא. בָּעֵי רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: הִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר הִתִּירוּ לוֹ לִרְדּוֹתָהּ קוֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת, אוֹ לֹא הִתִּירוּ? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר אַבָּיֵי לְרָבִינָא: הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא בְּשׁוֹגֵג וְלָא אִידְּכַר לֵיהּ, לְמַאן הִתִּירוּ? וְאֶלָּא לָאו דְּאִיהַדַּר וְאִידְּכַר, מִי מִחַיַּיב?! וְהָתְנַן: כׇּל חַיָּיבֵי חֲטָאוֹת — אֵינָן חַיָּיבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן שְׁגָגָה. אֶלָּא בְּמֵזִיד. ״קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר סְקִילָה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַב שֵׁילָא: לְעוֹלָם בְּשׁוֹגֵג, וּלְמַאן הִתִּירוּ — לַאֲחֵרִים. מַתְקִיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת: וְכִי אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם ״חֲטָא כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה חֲבֵירְךָ״?! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: לְעוֹלָם בְּמֵזִיד. וְאֵימָא: קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר סְקִילָה. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא. אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: הִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר הִתִּירוּ לוֹ לִרְדּוֹתָהּ קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר סְקִילָה. פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ: אַמַּאי חַיָּיב? וְהָא בָּעֵינַן עֲקִירָה וְהַנָּחָה מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, וְלֵיכָּא? אָמַר רַבָּה: הָא מַנִּי? — רַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר לָא בָּעֵינַן מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. דִּתְנַן: הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אָמְרִינַן ״קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא״. וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא אָמְרִינַן ״קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא״. לְמֵימְרָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבָּה דְּבִקְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא,

לכי תיכול עלה כורא דמילחא בבדיחותא אהדר ליה כשתמדוד לי כור של מלח אומר לך טעמו של דבר לישנא אחרינא לכשתאכל עליה כור של מלח לא תוכל להשוותם זו לזו: מחשבתו שנתכוון לפנותה מחצר זה לא נתקיימה הלכך לא גזרו אבל לחצר אחרת נתקיימה מחשבתו וגזור דילמא זימנא אחריתי שדי להו לרה"ר: ולא אידכר קודם אפייה על שגגתו שהיא שבת או שמלאכה זו אסורה: למאן התירו הא לא מסיק אדעתיה לבא לישאל על כך: ואלא דאיהדר ואידכר קודם אפייה: מי מחייב חטאת באפייתו: תחלתה וסופה תחלת המלאכה וסופה לא נודעה לו שגגתו עד שנגמרה עבירה: לאחרים אחר שראה ובא לפנינו לישאל לרדותה קודם שיבא חבירו לידי חיוב חטאת: וכי אומרים לו לאדם צא וחטא איסור קל כדי שלא יתחייב חבירך עונש חמור: בהדיא סקילה ובלשון פשיטותא ולא בלשון בעיא מתני רב אחא בריה דרבא מילתא דרב ביבי: מעל גבי מקום ד' דהוי חשוב למיהוי הנחתו הנחה ועקירתו עקירה וידו לאו מקום ד' הוא וקתני לה מתני' בין לעקירה בין להנחה דקתני ונתן לתוך ידו של בעל הבית הרי הנחה או שנטל מתוכה הרי עקירה: קלוטה החפץ הואיל ונקלט באוירה של רשות הרבים כמי שהונחה בתוכו הוא ואע"ג דלא נח:

מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — אָסוּר לְהַשִּׂיא לוֹ בִּתּוֹ, אֲבָל מַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת וּמִדַּעְתָּהּ.אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב: הַמַּדִּיר בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה — מוּתָּר לְמַלּאוֹת לוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם, וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. רַבִּי יִצְחָק אָמַר: לִצְלוֹת לוֹ דָּג קָטָן. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — מוּתָּר לְהַשְׁקוֹתוֹ כּוֹס שֶׁל שָׁלוֹם. מַאי נִיהוּ? הָכָא תַּרְגִּימוּ: כּוֹס שֶׁל בֵּית הָאֵבֶל. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: כּוֹס שֶׁל בֵּית הַמֶּרְחָץ.וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ בֵּין כּוּ׳. תַּנְיָא, יְהוֹשֻׁעַ אִישׁ עוּזָּא אוֹמֵר: זָן עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים, וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה. מַאי טַעְמָא? עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים — לְמַנְחֲרוּתָא עֲבִידָן, בְּהֵמָה — לְפִטּוּמָא עֲבִידָא.תלמוד בבלי נדרים דף לח עמוד ב הלכה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם כול׳. תַּנֵּי. וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מֵחֲצִי כוֹפֶר. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי. וַהֲלֹא מוּקְדָּם הוּא לְבֵית הַסְֲּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לוֹ. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּנִתְכַּװֵן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם כול׳. עַד דּוּ מַקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי לִעֶזֶר יַקְשֶׁינָּהּ עַל דִּידֵיהּ. אָמַר רִבִּי מִייָשַׁא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁעָבַר וּשְׁחָטוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. מָאן דְּיַלְּפָהּ מִן דְּרִבִּי לִיעֶזֶר עוֹד הוּא אָמַר כֵּן. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּשֶׁנִּתְכַּװֵן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם. לְנָכְרִי וְהָרַג יִשְׂרָאֵל. לִנְפָלִים וְהָרַג שֶׁלְּקַייָמָה. פָּטוּר. מַה מְקַייֵם רִבִּי עֲקִיבָה וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי לִיעֶזֶר נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. אִם כּוֹפֶר יוּשַׁת עָלָיו. בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי עֲקִיבָה נָקִי מֵחֲצִי כוֹפֶר. נֶאֱמַר כָּאן הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הַשּׁוֹר יִסָּקֵל. מַה שׁוֹר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַף הַשּׁוֹר יִסָּקֵל שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְלֵית כְּתִיב סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר. אָמַר. מוּטָּב יִלָּמֵד הַשּׁוֹר יִסָּקֵל מִשּׁוֹר יִסָּקֵל וְאַל יִלָּמֵד הַשּׁוֹר יִסָּקֵל מִסָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר.אָמַר רִבִּי יָסָא. מִילָּה שְׁמָעִית מִן דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָכָא וְלֵית אֲנָא יְדַע מַה הִיא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. דִּילְמָא דָא הִיא. בַּתְּחִילָּה אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּתָם. הֶחֱזִיר אֶת הַמּוּעָד לַכּוֹפֶר. הֶחֱזִיר אֶת שְׁנֵיהֶן לִנְזָקִין. יָכוֹל כְּשֶׁם שֶׁהֶחֱזִירוֹ לִנְזָקִין כָּךְ הֶחֱזִירוֹ לִדְמֵי עֶבֶד. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. אָמַר רִבִּי לָא. בְּכָל־אָתָר אַתְּ מַחְמִיר בְּעֶבֶד יוֹתֵר מִן הַכֹּל. שֶׁאֲפִילוּ מוּכֶּה שְׁחִין נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע. חָיִיתִי אוֹמֵר. אַף בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ כֵּן. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי װְלָדוֹת. בְּכָל־אָתָר אַתְּ מַחְמִיר בְּמוּעָד יוֹתֵר מִתָּם וְהָכָא אַתְּ מַחְמִיר בְּתָם יוֹתֵר מִבְּמוּעָד. אֶלָּא כֵּינִי. אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָן מִתְכַּװְנִין חַייָבִין. שְׁװָרִין שֶׁאֵינָן מִתְכַּװְנִין פְּטוּרִין. הָא אִם הָיוּ מִתְכַּװְנִין יְהוּ חַייָבִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי װְלָדוֹת. תַּנָּיי חוֹרָן תַּנֵּי. וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. וְלֵית כְּתִיב וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים. אֲנָשִׁים וְלֹא שְׁװָרִים. אָמַר רִבִּי חַגַּײ. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֲנָשִׁים שֶׁאֵין מִתְכַּװְנִין חַייָבִין. שְׁװָרִים שֶׁאֵין מִתְכַּװְנִין פְּטוּרִין. הָא אִם הָיוּ מִתְכַּװְנִין יְהוּ חַייָבִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. וְלֵית כְּתִיב כִּי יִנָּצוּ כִּי יְרִיבוּן. וַהֲלֹא הִיא מַצּוּת הִיא מְרִיבָה. אִי מַה לְהַלָּן בְּמִתְכַּוֵּן אַף כָּאן בְּמִתְכַּוֵּן. מַה כָּאן בְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אַף לְהַלָּן בְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן. מַאי כְדוֹן. כֵּיי דָּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בַּתְּחִילָּה אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּתָם כול׳.תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ד הלכה ה הבא דף מסכתקודם