בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בּוֹ, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ, אֲבָל חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת, לֹא כְשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ, כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ. וְאִם פָּטַר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטֹר אֶת בְּשָׂרָהּ:
אֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא:
משנה מעילה פרק א משנה ד
משנה: יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ מַתַּיי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחֱלָקוּ. יָצָא מְנַחֵם נִכְנַס שַׁמַּאי. הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ וְשַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים וְהַשְּׁנִיִּים אֲבוֹת בֵּית דִּין׃הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָֽיְתָה מַחֲלוֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל הַסְּמִיכָה בִּלְבַד. וְעָֽמְדוּ שַׁמַּי וְהִלֵּל וְעָשׂוּ אוֹתָן אַרְבַּע. מִשֶּׁרָבוּ תַלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי וְתַלְמִידֵי בֵית הִלֵּל וְלֹא שִׁימְשׁוּ אֶת רַבֵּיהֶן כָּל־צָרְכָן. וְרָבוּ הַמַּחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְנֶחְלְקוּ שִׁשְׁתֵּי כִיתּוֹתּ. אֵילּוּ מְטַמְּאִין וָאֵילּוּ מַטַהֲרִין. וְעוֹד אֵינָהּ עֲתִידָה לַחֲזוֹר לִמְקוֹמָהּ עַד שֶׁיָּבוֹא בֶּן דָּוִד.רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא תְהֵא שְׁבוּת קַלָּה בְעֵינֶיךָ. שֶׁהֲרֵי סְמִיכָה אֵינָהּ אֶלָּא רְשׁוּת וְנֶחְלְקוּ עָלֶיהָ אָבוֹת הָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִכְבּוֹשׁ אֶת כּוֹבְדוֹ. דִּלֹא כֵן מַה אֲנָן אָֽמְרִין. אָסוּר לִיגַּע בַּבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב.תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה ב