תלמוד בבלי סדר מועד מסכת שבת דף צו-א

הָא בְּרַבְרְבֵי, וְהָא בְּזוּטְרֵי. אָמַר רַב אַסִּי, שׁוֹנִין: כְּלֵי חֶרֶס שִׁיעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. וְלֹא אָמְרוּ מוֹצִיא מַשְׁקֶה אֶלָּא לְעִנְיַן גִּיסְטְרָא בִּלְבַד. מַאי טַעְמָא? אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: לְפִי, שֶׁאֵין אוֹמְרִים ״הָבֵא גִּיסְטְרָא לְגִיסְטְרָא״. אָמַר עוּלָּא: פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי אָבִין וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זַבְדָּא. חַד אָמַר כְּמוֹצִיא רִמּוֹן, וְחַד אָמַר: כְּשׁוֹרֶשׁ קָטָן. וְסִימָנָיךְ, אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט. אָמַר רַב חִינָּנָא בַּר כָּהֲנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כְּלִי חֶרֶס שִׁיעוּרוֹ כְּמוֹצִיא זֵיתִים. וּמָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה מְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲרֵי הֵן כִּכְלֵי גְלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה — שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה לֹא מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּלְעִנְיַן צָמִיד פָּתִיל, עַד שֶׁיִּפְחַת רוּבּוֹ.

הדרן עלך המצניע

מַתְנִי׳ הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד — חַיָּיב. מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע — רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. כֵּיצַד? שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ — פָּטוּר, הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוֹטָא אַחַת — הַמּוֹשִׁיט חַיָּיב וְהַזּוֹרֵק פָּטוּר, שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם. שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, אֲבָל לֹא זוֹרְקִין.

ברברבי ברובו: זוטרי כמוציא רמון בטל ליה מכלי: שונין התנאים שונין ברייתא: כלי חרס דשיעור הראשון האמור בו לבטלו במקצת משום כלי: ככונס משקה הוא דמבטל ליה מיהא מתורת מי חטאת ולא אמרו נקב מוציא משקה חשוב נקב לכלים אלא לגיסטרא דהתם ודאי אי נקבה הכי כמוציא משקה משדא שדי ליה: שאין אומרים הבא גיסטרא אחרת לגיסטרא זו להניח תחתיה לקבל הטיפין אבל כלי שלם חסין עליו ומשום נקב פורתא לא שדו ליה ומניחין גיסטרא תחתיו: פליגי בה בהכשר זרעים: וסימן דלא תיטעי למימר חד אמר כמוציא זית: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין כו' ברייתא היא (מנחות קי.) והיא לך לסימן שאחד מן האמוראים ריבה לשער בגדול שבשלשתן ואחד ממעט לשער בקטן שבשלשתן ולא בבינוני כונס משקה ומוציא משקה ליכא למיטעי בהן לענין זרעים: שיעורו כמוציא זיתים ליטהר מטומאה: הרי הוא ככלי גללים משניקב כמוציא זית ואפילו יחדום לרמונים והא דתנן כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים גבי כלי עץ תנינן לה במסכת כלים (פ'יז מ"א): מתני' הזורק רבי עקיבא מחייב טעמא מפרש בגמרא: כיצד שתי גזוזטראות כו' רבנן קאמרי להו: גזוזטראות זיזין היוצאין מן הכותל ומניחין עליהן נסרים להלך: זו כנגד זו בשני צידי רה"ר והן רה"י שגבוהות י' ורחבות ד': פטור שלא מצינו זריקה והושטה במלאכת המשכן מרה"י לרשות היחיד ורחב רה"ר מפסיק ביניהן שלא היתה עבודת הלוים כך להושיט קרשים מעגלה לעגלה שבצדה אלא לעגלה שלפניה (ושלאחריה) שארבע עגלות היו לבני מררי שהיו נושאין קרשי המשכן והן הולכין שתים כאחד זו בצד זו כדאמרינן בגמ' וכשהיו פורקין את המשכן לטעון על העגלות היו מעמידין העגלות כדרך הליכתן שתים זו אצל זו סמוך למשכן ושתים זו אצל זו לפניהם דרך הליכתן לאורך רה"ר שהיו רוצים להלך אחר עמוד הענן ההולך לפניהם ופורקי המשכן היו מושיטין הקרשים לאותן שעל שתי העגלות הסמוכות למשכן והן מושיטין לאותן שלפניהם אבל מעגלה לעגלה שבצדה לא היו צריכין להושיט שהרי שתיהן סמוכות לפורקי המשכן: היו שתיהן בדיוטא אחת כלומר בעלייה אחת באורך רה"ר על פני הבית ויש הפסק רה"ר ביניהם: הזורק פטור הואיל ולמעלה מי' ולא מצינו זריקה מרה"י לרה"י דרך רה"ר במשכן לא באורך ולא ברוחב: והמושיט חייב שמצינו הושטה כיוצא בה למעלה מי' במשכן מרה"י לרה"י וקצת אורך רשות הרבים מפסיק ביניהם: שכך היתה עבודת הלוים ומפרש ואזיל כיצד מצינו כזו בעבודתן שבשתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים פורקי משכן מושיטין לאותן שעל העגלות שאצלן והן מושיטין לאלו שלפניהם אבל לא זורקין שאין אותן קרשים נזרקות מפני כובדן:

מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה, לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְדַם הַשֶּׁרֶץ, אֵין חַיָּבִין עָלָיו: כּוֹי, יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַבְּהֵמָה וְלֹא לַחַיָּה: כֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה, דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם חַיָּה, וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ, וְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא בְטֻמְאַת נְבֵלָה כַּחַיָּה, וְטֻמְאָתוֹ בְסָפֵק, וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר: משנה ביכורים פרק ב משנה י משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵבֶל הוּא לוֹ. וְלֹא יְעוֹרֵר עַל מֵתוֹ וְלֹא יַסְפִּידֶנּוּ קוֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם׃הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָסָת כַּגְּרִיס [וְנוֹלַד לַפִּסְיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן] וְהָֽלְכָה לָהּ הָאוֹם. רִבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תֵּירָאֶה כַתְּחִילָּה. הָא רִבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא וּמַחְלִיט. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. תֵּירָאֶה בַתְּחִילָּה מַחְלִיטִין. וּמַה בֵינִיהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֶרֶב הָרֶגֶל בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הֵי קַדְמִייָתָא וְאֵין אַתְּ נִזְקָק לוֹ לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא וְאַתָּ פּוֹטְרוֹ מִן הָרִאשׁוֹנָה. וְהֵיידָא הִיא שֶׁלֹּא לְהַחְמִיר שֶׁאֵין אַתְּ נִזְקָק לוֹ לַשְּׁנִייָה לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אַתְייָא דִיחִידָייָא דְהָכָא כִסִתַמָּא דְתַמָּן וְדִיחִידָייָא דְתַמָּן כִסִתַמָּא דְהָכָא. אַתְייָא דִיחִידָייָא דְהָכָא כִסִתַמָּא דְתַמָּן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הִיא קַדְמִייָתָא וְאֵין אַתְּ נִזְקָק לוֹ לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְדִיחִידָייָא דְתַמָּן כִסִתַמָּא דְהָכָא. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא וְאַתָּ פּוֹטְרוֹ מִן הָרִאשׁוֹנָה. וְתַנִּינָן הָכָא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִילָּה לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. בֵּין דִיחִידָיָא דְהָכָא בֵין דְרַבָּנִן דְּהָכָא מוֹדֵיי לְרַבָּנִן דְּתַמָּן לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. תַּמִּן בְּשֶׁהָֽלְכָה לָהּ הָאוֹם. בְּרַם הָכָא בְּשֶׁהָֽלְכוּ לָהֶם הַסִּימָנִין וְהַאוֹם קַייֶמֶת. אָמַר רִבִּי. נִרְאֵין דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי בְמוּסְגַּר וְדִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר בְּמוּחְלַט. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. יְמֵי הָרֶגֶל בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הִיא קַדְמִיתָא וְהוּא נִכְנַס לָעֲזָרָה. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא וְאֵינוֹ נִכְנַס לָעֲזָרָה. הָא רִבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא וּמַחְלִיט. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. תֵּירָאֶה כַתְּחִילָּה מַחְלִיטִין. וּמַה בֵינִיהוֹן. (עָרֶב הָיָה לוֹ שָׁמוֹעַ פְּטוֹר מִפִּי כֹהֵן שָׁעָה אַחַת.) שְׁמוּאֵל אָמַר. פְּרִיחָה בֵינֵיהוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הִיא קַדְמִייָתָא בְּפוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא טָהוֹר. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא. בְּפוֹרֵחַ מִן הַטָּהוֹר טָמֵא. וְאָֽמְרוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. פְּרִיחָה וּשְׁחִין הַמּוֹרֵד בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הִיא קַדְמִייָתָא בְּפוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא טָהוֹר. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא. בְּפוֹרֵחַ מִן הַטָּהוֹר טָמֵא. בְּגִין דְּהִיא חוֹרִי. הָא אֵין הִיא הִיא טָהוֹר. וְאַתְייָא כַיי דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. פָּֽרְחָה בוֹ בִשְׁחִין הַמּוֹרֵד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר טָהוֹר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. טָמֵא.וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר. מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתָן בְּמַהֲמוֹרוֹת. נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָ[עֲ]צָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בַּרָזִים. אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה מִתְאַבֵּל וּלְמָחָר הָיָה שָׂמֵחַ. לוֹמַר שֶׁנִּינוּחוּ אֲבוֹתָיו מִן הַדִּין.תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק א הלכה ה הבא דף מסכתקודם