תלמוד בבלי סדר מועד מסכת ראש השנה דף ה-א

מָה חַג הַמַּצּוֹת טָעוּן לִינָה — אַף חַג הַסּוּכּוֹת טָעוּן לִינָה. וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ״. וְתַנָּא קַמָּא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן אֶלְעָזָר) — תַּשְׁלוּמִין לַעֲצֶרֶת מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מִדְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל. דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ, מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת. מָה חֹדֶשׁ לִמְנוּיָו — אַף עֲצֶרֶת לִמְנוּיָו. אֵימָא עֲצֶרֶת חַד יוֹמָא? אָמַר רָבָא: אַטּוּ עֲצֶרֶת יוֹמֵי מָנִינַן, שָׁבוּעֵי לָא מָנִינַן? וְהָאָמַר מָר: מִצְוָה לְמִימְנֵי יוֹמֵי, וּמִצְוָה לְמִימְנֵי שָׁבוּעֵי. וְעוֹד: ״חַג שָׁבוּעוֹת״ כְּתִיב. וּפֶסַח בַּר מִיקְרַב בִּרְגָלִים הוּא? פֶּסַח זִימְנָא קְבִיעָא לֵיהּ, אִי אַקְרְבֵיהּ — אַקְרְבֵיהּ, וְאִי לָא אַקְרְבֵיהּ — אִידְּחִי לֵיהּ! אָמַר רַב חִסְדָּא: פֶּסַח כְּדִי נַסְבֵהּ. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: מַאי ״פֶּסַח״ — שַׁלְמֵי פֶסַח. אִי הָכִי — הַיְינוּ שְׁלָמִים! תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח, וּתְנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת עַצְמָן. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּמֵחֲמַת פֶּסַח קָאָתוּ,

טעון לינה ליל חולו של מועד: ופנית בבקר בי"ט לא קאמר קרא שהרי הוא יום שחיובו ליראות בעזרה: ות"ק ורבי שמעון דדרשי ליה האי קרא לבל תאחר דאילו ר' אלעזר בר' שמעון לא קשיא מידי דאיהו יליף בל תאחר מחג הסוכות לחודיה אייתר ליה חג המצות וחג השבועו' להקישא לתשלומין: מנה ימים שנא' (במדבר י״א:כ׳) עד חדש ימים: וקדש חדש בקרבנות מה חדש קדושו אחד ממנויו ביום ראש חדש הוא מקריבן זמן הוקבע להם אחד מן הימים שהוא נמנה על ידם: אף עצרת הבאת קרבנותיה באחד ממנוייה והרי היא נמנית על ידי שבועים שנאמר (ויקרא כ״ג:ט״ו) שבע שבתות תמימות תהיינה: אימא חד יומא דכתיב תספרו חמשים יום (שם): ופסח בר מיקרב ברגלים הוא דקאמר ליה תנא לעיל בבל תאחר דשלש רגלים והרי אינו יכול להקריבו אלא בי"ד בניסן: שלמי פסח בשלא קרב בזמנו שאבד ונתכפר באחר הוא נעשה שלמים כדנפקא לה בפסחים (דף צז:) ואותן שלמים אם אחרן ג' רגלים עובר:

מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ אֵפֶר וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּקָתָנֵי גַּחֶלֶת קָאָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן דַּאֲפִילּוּ גַּחֶלֶת דְּאִית בַּהּ מְשָׁשָׁא כִּי פָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחֲזִיראִיתְּמַר הַנֶּהֱנֶה מִבְּשַׂר קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים רַב אָמַר מַה שֶׁנֶּהֱנָה יִפְּלוּ לִנְדָבָה וְלֵוִי אָמַר יָבִיא דָּבָר שֶׁכּוּלּוֹ לַמִּזְבֵּחַתַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּלֵוִי מְעִילָה זוֹ לְהֵיכָן הוֹלֶכֶת הַלְּמֵידִין לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים יָבִיא דָּבָר שֶׁכּוּלּוֹ לַמִּזְבֵּחַ מַאי נִיהוּ קְטֹרֶתתלמוד בבלי מעילה דף ט עמוד ב משנה: תַּבְשִׁיל שֶּׁבִּישְּׁלוֹ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים יַעֲלֶה בְאֶחַד וּמָאתַיִם. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה וְאָפָה בוֹ אֶת הַפַּת תִּידָּלֵק הַפַּת. נִתְעָֽרְבָה בַּאֲחֵרוֹת תַּעֲלֶה בְאֶחַד וּמָאתַיִם.תלמוד ירושלמי עורלה פרק ג הלכה ג הבא דף מסכתקודם