תלמוד בבלי סדר מועד מסכת ראש השנה דף לב-א

וְקַבְעֵיהּ רַבֵּיהּ בִּשְׁמֵיהּ. מַתְנִי׳ סֵדֶר בְּרָכוֹת: אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכִיּוֹת עִמָּהֶן, וְאֵינוֹ תּוֹקֵעַ. קְדוּשַּׁת הַיּוֹם וְתוֹקֵעַ, זִכְרוֹנוֹת וְתוֹקֵעַ, שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקֵעַ, וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם אֵינוֹ תּוֹקֵעַ לְמַלְכִיּוֹת — לָמָה הוּא מַזְכִּיר? אֶלָּא: אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכִיּוֹת עִם קְדוּשַּׁת הַיּוֹם וְתוֹקֵעַ, זִכְרוֹנוֹת וְתוֹקֵעַ, שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקֵעַ, וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. גְּמָ׳ אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם אֵינוֹ תּוֹקֵעַ לְמַלְכִיּוֹת — לָמָה הוּא מַזְכִּיר? לָמָה הוּא מַזְכִּיר?! רַחֲמָנָא אָמַר אַידְכַּר! אֶלָּא: לָמָה עֶשֶׂר? לֵימָא תֵּשַׁע, דְּהוֹאִיל וְאִשְׁתַּנִּי אִשְׁתַּנִּי! תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים אָבוֹת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים״. וּמִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים גְּבוּרוֹת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבוּ לַה׳ כָּבוֹד וָעוֹז״. וּמִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים קְדוּשּׁוֹת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבוּ לַה׳ כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה׳ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ״. וּמִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דִּכְתִיב ״שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ״. ״שַׁבָּתוֹן״ — זֶה קְדוּשַּׁת הַיּוֹם; ״זִכְרוֹן״ — אֵלּוּ זִכְרוֹנוֹת; ״תְּרוּעָה״ — אֵלּוּ שׁוֹפָרוֹת; ״מִקְרָא קֹדֶשׁ״ — קַדְּשֵׁהוּ בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה לֹא נֹאמַר ״שַׁבָּתוֹן״ — שְׁבוּת, שֶׁבּוֹ פָּתַח הַכָּתוּב תְּחִילָּה! אֶלָּא: ״שַׁבָּתוֹן״ — קַדְּשֵׁהוּ בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה; ״זִכְרוֹן״ — אֵלּוּ זִכְרוֹנוֹת; ״תְּרוּעָה״ — אֵלּוּ שׁוֹפָרוֹת; ״מִקְרָא קֹדֶשׁ״ — זוֹ קְדוּשַּׁת הַיּוֹם. מִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים מַלְכִיּוֹת? תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, וּ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי״ — זוֹ מַלְכוּת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ — זֶה בָּנָה אָב לְכׇל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ זִכְרוֹנוֹת — יִהְיוּ מַלְכִיּוֹת עִמָּהֶן. וְהֵיכָן אוֹמְרָהּ לִקְדוּשַּׁת הַיּוֹם? תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: עִם הַמַּלְכִיּוֹת אוֹמְרָהּ. מָה מָצִינוּ בְּכׇל מָקוֹם בָּרְבִיעִית — אַף כָּאן בָּרְבִיעִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עִם הַזִּכְרוֹנוֹת אוֹמְרָהּ. מַה מָצִינוּ בְּכׇל מָקוֹם בָּאֶמְצַע — אַף כָּאן בָּאֶמְצַע. וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַשָּׁנָה בְּאוּשָׁא, יָרַד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְעָשָׂה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לוֹ רַבָּן שִׁמְעוֹן: לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן בְּיַבְנֶה. לַיּוֹם הַשֵּׁנִי יָרַד רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְעָשָׂה כְּרַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּךְ הָיוּ נוֹהֲגִין בְּיַבְנֶה. לְמֵימְרָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לֵיהּ? וְהָא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מַלְכִיּוֹת עִם קְדוּשַּׁת הַיּוֹם אָמַר לְהוּ, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: קְדוּשַּׁת הַיּוֹם עִם הַזִּכְרוֹנוֹת אָמַר לְהוּ? אָמַר רַבִּי זֵירָא: לוֹמַר שֶׁתּוֹקְעִין לְמַלְכִיּוֹת. לַיּוֹם הַשֵּׁנִי יָרַד רַבִּי חֲנִינָא. מַאי שֵׁנִי? אִילֵּימָא יוֹם טוֹב שֵׁנִי — לְמֵימְרָא דְּעַבְּרוּהּ לֶאֱלוּל?! וְהָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר כָּהֲנָא: מִימוֹת עֶזְרָא וְאֵילָךְ לֹא מָצִינוּ אֱלוּל מְעוּבָּר! אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי שֵׁנִי — לְיוֹם שֵׁנִי, לַשָּׁנָה הַבָּאָה. מַתְנִי׳ אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת, מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת, מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אִם אָמַר שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ מִכּוּלָּן — יָצָא. גְּמָ׳ הָנֵי עֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת כְּנֶגֶד מִי? אָמַר רַבִּי: כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הִלּוּלִים שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים. הִלּוּלִים טוּבָא הָווּ! הָנָךְ דִּכְתִיב בְּהוּ ״הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר״. רַב יוֹסֵף אָמַר: כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם. הֵי נִינְהוּ? ״וַיֹּאמֶר״ — ״וַיֹּאמֶר״ דִּבְרֵאשִׁית תִּשְׁעָה הָווּ! ״בְּרֵאשִׁית״ נָמֵי מַאֲמָר הוּא, דִּכְתִיב: ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אִם אָמַר שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ מִכּוּלָּן — יָצָא. אִיבַּעְיָא לְהוּ, הֵיכִי קָתָנֵי: שָׁלֹשׁ מִן הַתּוֹרָה, שָׁלֹשׁ מִן הַנְּבִיאִים, וְשָׁלֹשׁ מִן הַכְּתוּבִים — דְּהָווּ תֵּשַׁע, וְאִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חֲדָא, אוֹ דִלְמָא: אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, וְאֶחָד מִן הַנְּבִיאִים, וְאֶחָד מִן הַכְּתוּבִים — דְּהָוְיָין לְהוּ שָׁלֹשׁ, וְאִיכָּא בֵּינַיְיהוּ טוּבָא? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת, מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת, מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, וְאִם אָמַר שֶׁבַע מִכּוּלָּן — יָצָא, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר: הַפּוֹחֵת — לֹא יִפְחוֹת מִשֶּׁבַע, וְאִם אָמַר שָׁלֹשׁ מִכּוּלָּן — יָצָא, כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְאָמְרִי לַהּ: כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. אָמַר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מַתְנִי׳ אֵין מַזְכִּירִין זִכָּרוֹן מַלְכוּת וְשׁוֹפָר שֶׁל פּוּרְעָנוּת. מַתְחִיל בַּתּוֹרָה, וּמַשְׁלִים בַּנָּבִיא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה — יָצָא.

וקבעיה בשמיה למנותה עם שאר תקנותיו ולהכי תנא תשע תקנות: מתני' סדר ברכות אומר אבות וגבורות כו' וקדושת היום ותוקע כו' — דמצוה בשלש תקיעות של שלש שלש כדתניא לקמן בפירקין (ראש השנה דף לג:): גמ' רחמנא אמר אידכר כדתניא בברייתא לקמן: לימא תשע דהואיל ואשתני מלכיות מזכרונות לענין תקיעה שאין תוקעין בהן אשתנו נמי לפחות מהן: בני אלים לישנא דתקיפי כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל י״ז:י״ג): הבו לה' הזכירו לפניו האיתנים: מפני מה לא נאמר שבתון שבות שהרי פתח בו הכתוב תחילה והוא בא להזהיר על המלאכה שהיא עיקר וכך יפה לדרוש הואיל והוא ראשון במקרא והשביתה ראשונה לכולם: אני ה' אלהיכם דלעני ולגר תעזוב וסמיך ליה בחדש השביעי זכרון תרועה: אני ה' אלהיכם הוא לשון אני אדון לכם: אף כאן באמצע והיום תשע ברכות הן ואומרה בחמישית: ירד רבי יוחנן בן ברוקא לפני התיבה לפי שמצוה להתפלל במקום נמוך קתני ירד: כר' יוחנן בן נורי דמתניתין: לא כך היו נוהגין ביבנה בימי אבא כשהיתה סנהדרין שם: מתני' אין פוחתין מעשרה מלכיות כו': גמ' הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר הנך דהללו אל בקדשו: כנגד עשרת הדברות דכתיב בהו נמי שופר ולא שמעתיה אלא ראיתיה ביסוד רבינו יצחק בן יהודה: עשרת מאמרות שהעולם נברא בהן בראש השנה: בראשית נמי מאמר הוא ואף על גב דלא כתיב ביה ויאמר יהי שמים כמאן דכתיב דמי דבאמירה נמי איברי ולא בידים דכתיב (תהילים ל״ג:ו׳) בדבר ה' שמים נעשו: היכי קתני האי דר' יוחנן בן נורי האי מכולם דקאמר אמאן קאי אתורה נביאים וכתובים קאי דהא מכולהו אמר כדתנן מתחיל בתורה ומשלים בנביא והכי קאמר אם אמר שלש מן התורה ושלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים מכל אחת ואחת יצא ולא פליג אדרבנן אלא אחדא דאינהו אמרי עשרה ואיהו אמר תשעה: או דלמא האי ג' ג' אמלכיות וזכרונות ושופרות קאי שלש למלכיות ושלש לזכרונות ושלש לשופרות דהוו להו אחת מן התורה ואחת מן הנביאים ואחת מן הכתובים: לא יפחות משבע וכו' ואי סלקא דעתך שלש מן התורה ושלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים לכל אם כן שבע נמי שבע מן התורה ושבע מן הנביאים ושבע מן הכתובים הוה ליה רבי יוחנן בן נורי מוסיף: מתני' אין מזכירין זכרון כו':