תלמוד בבלי סדר מועד מסכת ראש השנה דף כא-א

תְּרֵי יַרְחֵי חַסִּירֵי קָלָא אִית לְהוּ. לֵוִי אִקְּלַע לְבָבֶל בְּחַדְסַר בְּתִשְׁרִי. אֲמַר: בְּסִים תַּבְשִׁילָא דְבַבְלָאֵי בְּיוֹמָא רַבָּה דְּמַעְרְבָא. אָמְרִי לֵיהּ: אַסְהֵיד! אֲמַר לְהוּ: לֹא שָׁמַעְתִּי מִפִּי בֵּית דִּין ״מְקוּדָּשׁ״. מַכְרִיז רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הֵיכָא דְּמָטוּ שְׁלוּחֵי נִיסָן, וְלָא מָטוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי — לִיעְבְּדוּ תְּרֵי יוֹמֵי. גְּזֵירָה נִיסָן אַטּוּ תִּשְׁרֵי. רַבִּי אַיְיבוּ בַּר נַגָּרֵי וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַעוּ לְהָהוּא אַתְרָא דַּהֲוָה מָטוּ שְׁלוּחֵי נִיסָן וְלָא מָטוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי, וְעָבְדִי חַד יוֹמָא, וְלָא אֲמַרוּ לְהוּ וְלָא מִידֵּי. שְׁמַע רַבִּי יוֹחָנָן וְאִיקְּפַד. אֲמַר לְהוּ: לָאו אֲמַרִי לְכוּ הֵיכָא דְּמָטוּ שְׁלוּחֵי נִיסָן וְלָא מָטוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי לִיעְבְּדוּ תְּרֵי יוֹמֵי, גְּזֵירָה נִיסָן אַטּוּ תִּשְׁרֵי! רָבָא הֲוָה רְגִיל דַּהֲוָה יָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא תְּרֵי יוֹמֵי. זִימְנָא חֲדָא אִשְׁתְּכַח כְּווֹתֵיהּ. רַב נַחְמָן יְתֵיב בְּתַעֲנִיתָא כּוּלֵּיהּ יוֹמֵי דְּכִיפּוּרֵי. לְאוּרְתָּא אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא, אֲמַר לֵיהּ: לִמְחַר יוֹמָא רַבָּה בְּמַעְרְבָא. אֲמַר לֵיהּ: מֵהֵיכָא אַתְּ? אֲמַר לֵיהּ: מִדִּמְהַרְיָא. אֲמַר לֵיהּ: דָּם תְּהֵא אַחֲרִיתוֹ. קָרֵי עֲלֵיהּ: ״קַלִּים הָיוּ רוֹדְפֵינוּ״. שְׁלַח לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר אָבִין לְרָבָא: כַּד חָזֵית דְּמָשְׁכָה תְּקוּפַת טֵבֵת עַד שִׁיתְּסַר בְּנִיסָן — עַבְּרַהּ לְהַהִיא שַׁתָּא וְלָא תְּחוּשׁ לַהּ, דִּכְתִיב: ״שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב״, שְׁמוֹר אָבִיב שֶׁל תְּקוּפָה שֶׁיְּהֵא בְּחֹדֶשׁ נִיסָן. אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן לְהָנְהוּ נָחוֹתֵי יַמָּא: אַתּוּן דְּלָא יָדְעִיתוּ בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא, כִּי חָזֵיתוּ סֵיהֲרָא דְּמַשְׁלֵים לְיוֹמָא — בַּעִירוּ חֲמִירָא. אֵימַת מַשְׁלֵים — בַּחֲמֵיסַר. וְהָא אֲנַן מֵאַרְבֵּיסַר מְבַעֲרִינַן! לְדִידְהוּ דִּמְגַלּוּ לְהוּ עָלְמָא, מֵאַרְבֵּיסַר מַשְׁלֵים.

תרי ירחי חסירי קלא אית להו דטבת חיסרו ממה נפשך כסדר הלבנה באחד מלא ואחד חסר ואם איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא הקול לפני הפסח ובא אצלנו אף למקום שאין שלוחי ב"ד של ניסן מגיעין וכן בתשרי אם חסרו תמוז ואב שהרי תמוז תמיד חסר: בסים תבשילא דבבלאי אכלו לחם למעדנים ביוה"כ שבא"י שהרי ב"ד עיברו את החדש והיו מתענים: אסהיד ונקבל עלינו ולא נאכל: לא שמעתי מפי ב"ד מקודש לא אעיד לכם דאמרי' לקמן בפרקין (ע"ב) על כולן שלוחים יוצאים מבערב כגון אם לא קדשוהו ביום ל' יוצאין השלוחים לערב לומר מעובר הוא אבל על ניסן ותשרי אע"פ שיודעין שיקדשוהו למחר ביום ל"א שהרי אין ר"ה נדחה לשלשים ושנים אפ"ה אין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ואני לא שמעתי מפי ב"ד שלא הייתי במקום שישבו סנהדרין שם: דמטו שלוחי ניסן שב"ד שולחין לגולה להודיע יום שקדשוהו וכל מה שהם יכולין לילך הם הולכין עד הפסח וכן בתשרי עד סוכות חוץ משבתות וימים טובים שלא ניתנו לחלל לשלוחין כדתניא בפרקין (לקמן ע"ב) על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומם לפיכך שלוחי ניסן מגיעין למקום שאין שלוחי תשרי מגיעין שהרי אין ימים טובים בינתים לעכבם ובתשרי יש ר"ה ויוה"כ שאין השלוחין הולכין בו: ליעבדו תרי יומי טבי ואע"פ שהגידו להם השלוחים יום קביעתו: גזירה ניסן אטו תשרי שאם תנהיגם לעשות בניסן יום אחד ינהגו כן בתשרי שלא ע"פ שלוחים ופעמים שיטעו: רבי אייבו ור' חייא בר אבא תלמידי דר' יוחנן היו ושמעו מפיו לכך הקפיד כנגדם: עבדו יומא חדא בני המקום: יתיב בתעניתא תרי יומי עם לילותיהם שמא עיברו ב"ד את החדש ויום אחד עשר שלנו הוא עשירי שלהן: דם תהא אחריתו הריני מת על ידך שתזקיקני להתענות ב' ימים וב' לילות דם תהא אחריתו נוטריקון של דמהריא: כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן שאין תקופת ניסן נופלת עד יום ט"ז וקיימא לן דיום התקופה מתחיל כר' יוסי דאמר הכי בפ"ק דסנהדרין (ד' יג.) נמצאת תקופת טבת מושכת עד שיתסר בניסן ולא עד בכלל: עברה לההיא שתא כאחרים דאית להו הא סברא בפ"ק דסנהדרין (שם:): ולא תחוש לה למימר יחידאה היא ולא נעביד כוותייהו אלא ודאי כאחרים נעביד דמסייע להו קרא דכתיב את חדש האביב שיהא בחידוש ואביב הוא יום תקופת ניסן שניסן של חמה נכנס בו שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה אינו אלא לחשבונה של חמה שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם והזהירך הכתוב לשומרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה שהיא מתחדשת בתולדותיה ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך י"ד יום למולד הלבנה שהוא עדיין מחידוש הלבנה דמיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היה תקופת ניסן ביום ט"ו לא היינו צריכין לעבר את השנה אלא נעבר אדר ונדחה את ניסן יום אחד ותפול התקופה ביום י"ד אבל כשהיא באה ביום ט"ז בניסן לא די לן בעיבורו של אדר וצריכה השנה להתעבר ותפול התקופה באדר שני נמצא ניסן של חמה מושך בתוך חדש ניסן הלבנה הכי מפרשינן לה בסנהדרין (שם) אליבא דאחרים דכי מטיא בט"ו מעברין את אדר וכי מטיא לט"ז מעברין את השנה: שמור אביב של תקופה דהיינו ניסן של חמה שיהא בחידוש ניסן הלבנה: סיהרא דמשלים ליומא שהירח משלים מאורו עם הנץ החמה שאינו מחשיך עד שעת זריחה: