תלמוד בבלי סדר מועד מסכת ראש השנה דף כ-ב

הַאי מִיחֲזֵי כְּשִׁקְרָא, הַאי לָא מִיחֲזֵי כְּשִׁקְרָא. אָמַר שְׁמוּאֵל: יָכֵילְנָא לְתַקּוֹנֵי לְכוּלַּהּ גּוֹלָה. אֲמַר לֵיהּ אַבָּא אֲבוּהּ דְּרַבִּי שִׂמְלַאי לִשְׁמוּאֵל: יָדַע מָר הַאי מִילְּתָא דְּתַנְיָא בְּסוֹד הָעִיבּוּר: נוֹלַד קוֹדֶם חֲצוֹת אוֹ נוֹלַד אַחַר חֲצוֹת? אֲמַר לֵיהּ: לָא. אֲמַר לֵיהּ: מִדְּהָא לָא יָדַע מָר — אִיכָּא מִילֵּי אַחְרָנְיָיתָא דְּלָא יָדַע מָר. כִּי סְלֵיק רַבִּי זֵירָא, שְׁלַח לְהוּ: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לַיְלָה וָיוֹם מִן הֶחָדָשׁ. וְזוֹ שֶׁאָמַר אַבָּא אֲבוּהּ דְּרַבִּי שִׂמְלַאי: מְחַשְּׁבִין אֶת תּוֹלַדְתּוֹ. נוֹלַד קוֹדֶם חֲצוֹת — בְּיָדוּעַ שֶׁנִּרְאָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. לֹא נוֹלַד קוֹדֶם חֲצוֹת — בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִרְאָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְאַכְחוֹשֵׁי סָהֲדֵי. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה שָׁעֵי מִכַּסֵּי סֵיהֲרָא. לְדִידַן — שֵׁית מֵעַתִּיקָא וְתַמְנֵי סְרֵי מֵחַדְתָּא, לְדִידְהוּ — שֵׁית מֵחַדְתָּא וְתַמְנֵי סְרֵי מֵעַתִּיקָא. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְאַכְחוֹשֵׁי סָהֲדֵי. אָמַר מָר: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לַיְלָה וָיוֹם מִן הֶחָדָשׁ. מְנָלַן? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב״. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב״. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אַבָּיֵי אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רָבָא אָמַר: חֲצוֹת לַיְלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל סְפֵיקָא לְקַמֵּיהּ שָׁדֵינַן. לְמֵימְרָא דַּחֲמֵיסַר וְשִׁיתְּסַר עָבְדִינַן, אַרְבֵּיסַר לָא עָבְדִינַן. וְלֶיעְבַּד נָמֵי אַרְבֵּיסַר? דִּלְמָא חַסְּרוּהּ לְאָב וְחַסְּרוּהּ לֶאֱלוּל!

האי מיחזי כשקרא כשנראית בזמנה ואינן מעידין הרבה אחרים יש שראוהו ונראה שעל שקר עברוהו אבל כשלא ראוהו ואמרו ראינו אין שקר נודע: יכילנא לתקוני בלא ראיית עדים כי בקי אני בתולדות הלבנה והילוכה וסדר המזלות: סוד העיבור ברייתא שנויה ברמזים: נולד קודם חצות או לאחר חצות כך שנוי בה ורמז בעלמא הוא לומר קודם חצות חלוק מנולד לאחר חצות: ידע מר מה חילוק יש: כי סליק רבי זירא שלח להו לחביריו שבבבל שני דברים שלמד כאן: צריך שיהא לילה ויום מן החדש היום הולך אחר הלילה להיות היום מן החדש שהיה בו ליל שלפניו למדנו שאם נראית הלבנה הישנה משחשיכה יום עשרים ותשעה שהוא ליל שלשים אין מקדשין אותו ביום שלשים וא"ת פשיטא דאין מקדשין שהרי לא תראה החדשה ביום שלשים דקיימא לן עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כדאמרינן לקמן איצטריך למ"ד מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ואשמעינן דאם נראית הישנה בלילה אין מאיימין שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש שעבר: וזו שאמר אבא אבוה דר' שמלאי לפני שמואל ולא ידע לפרשה מה חילוק בין נולד קודם חצות לנולד לאחר חצות אני מפרשה לכם: מחשבין את מולד הלבנה: נולד קודם חצות היום בידוע שנראה היום קודם שתשקע החמה שאין הלבנה מתכסה מבני א"י שהם במערב אלא שש שעות אחר חדושה מתוך קוטנה שהלבנה לעולם בשש שעות לאחר חדושה בקרן מערבית דרומית ונראית להם: נולד אחר חצות בידוע שלא יראה היום שהיא קטנה כל שש שעות ונעלמת מעין כל: למאי נפקא מינה למיחשב הרי על פי עדים אנו מקדשין: לאכחושי סהדי אם נולד אחר חצות ואמרו ראינו החדשה לפני שקיעת החמה כדי לקדשו היום עדי שקר הם: כ"ד שעי מכסי סיהרא סמוך לחידושה מלפניו ומאחריו היא מתכסה מן העין מתוך קוטנה שש שעות לפני חדושה ושש שעות לאחר חדושה נעלמת מכל אדם קודם לכן ולאחר מכאן שתים עשרה שעות שהיא במזרח נראית לבני מזרח ולא לבני מערב מתוך קוטנה וכשהיא במערב נראית לבני מערב ולא לבני מזרח והיא לעולם לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית כך ראיתי ביסודו של רבי סעדיה ז"ל הילכך כשהישנה מתכסה במזרח אין החדשה נראית לבני מזרח עד כ"ד שעות וכשמתכסה מבני מערב אין החדשה נראית להן עד כ"ד שעות: לדידן לבבל דקיימין במזרח: מכסיא שית מעתיקא ולא יותר מה טעם מפני שהלבנה הישנה שלפני חדושה בקרן דרומית מזרחית ורואין אותה בני בבל הסמוכים למזרח ונעלמת מהן מכאן ואילך מתוך קוטנה ולסוף שש שעות של חדושה היא עומדת בקרן דרומית מערבית ורואין אותה בני א"י הסמוכין למערב ולא בני בבל וכן כל י"ב שעות שאחר שש שעות הראשונות הרי שמתכסה החדשה מבני בבל י"ח שעות ולאחר י"ח שעות כבר גדולה היא ונראית בכל מקום: לדידהו שית מחדתא כמו שפירשתי שלבסוף שש נראית לבני מערב: ותמניסר מעתיקא כמו שפירשתי שהישנה בסוף תכליתה לעולם במזרח וכל שמונה עשרה שעות של ישנה מתוך קוטנה לא נראית במערב אבל קודם לכן גדולה היתה ונראית למרחוק: לאכחושי סהדי אם יאמרו ראינו הישנה והחדשה בתוך עשרים וארבע שעות שקר העידו: עד ערב תשבתו למדנו שהיום הולך אחר הלילה לעניין המועדות: עד יום האחד ועשרים בערב למדנו יציאת המועד בערב הרי שהלך היום אחר הלילה: חצות לילה איכא בינייהו מאן דיליף מיום הכפורים הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב ולדידיה אם נראית הישנה אפילו בתחילת ליל שלשים שוב אין החדש מתקדש ביום שלשים ולמאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר תחילת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום האחד ועשרים אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ כדאמרינן בשילהי ערבי פסחים (פסחים דף קכ:) וחצות לילה ראשון חלוק מהם ונמשך עם הפסח הנשחט בארבעה עשר שהמצה נאכלת עמו חובה ולדידיה אפילו נראית הישנה בתחילת הלילה מאיימין למחר על העדים לומר ראינוהו אם צריכין אנו לקדשו ביום שלשים להרחיק יום הכפורים משבת: כל ספיקא לקמיה שדינן אין אנו צריכין להקדים פסח או סוכות בי"ד ליום שלשים של אדר ושל אלול מחמת ספק שמא קדשו בית דין את החדש ביום עשרים ותשעה אבל צריכין אנו לעשות יום טוב שני ביום ט"ז מספק שמא עיברו ב"ד את האדר וקבעו ניסן ביום שלשים ואחד וכן באלול: למימרא דחמיסר ושיתסר כו' בניחותא כלומר אשמעינן רב נחמן הכי: דלמא חסרו לאב ונמצא יום עשרים ותשעה באלול שלנו שעיברנו את אב היה יום שלשים שלהן וקבעו בו ראש השנה וכן לענין ניסן דלמא חסרו לשבט: