תלמוד בבלי סדר מועד מסכת ראש השנה דף ט-ב

כְּאִילּוּ הִתְעַנָּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי. תָּנוּ רַבָּנַן: ״יוֹבֵל הִיא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמְטוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תָּקְעוּ. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּחוּ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הִיא״, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״יוֹבֵל הִיא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמְטוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּחוּ. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תָּקְעוּ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הִיא״. וְכִי מֵאַחַר שֶׁמִּקְרָא אֶחָד מְרַבֶּה, וּמִקְרָא אֶחָד מְמַעֵיט, מִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר: ״יוֹבֵל הִיא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּחוּ, וְאֵין יוֹבֵל אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ? לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא שִׁילּוּחַ עֲבָדִים, וְאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא תְּקִיעַת שׁוֹפָר. דָּבָר אַחֵר: זוֹ מְסוּרָה לְבֵית דִּין, וְזוֹ אֵינָהּ מְסוּרָה לְבֵית דִּין. מַאי ״דָּבָר אַחֵר״? וְכִי תֵּימָא: אִי אֶפְשָׁר דְּלֵיכָּא חַד בְּסוֹף הָעוֹלָם דְּלָא מְשַׁלַּח — זוֹ מְסוּרָה לְבֵית דִּין, וְזוֹ אֵינָהּ מְסוּרָה לְבֵית דִּין. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹסֵי — כִּדְקָאָמַר טַעְמֵיהּ, אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה — מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ״, וְקָסָבַר: מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו, וְלֹא לִפְנֵי פָנָיו. דְּכוּלֵּי עָלְמָא — ״דְּרוֹר״ לְשׁוֹן חֵירוּת, מַאי מַשְׁמַע? דְּתַנְיָא: אֵין ״דְּרוֹר״ אֶלָּא לְשׁוֹן חֵירוּת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מָה לְשׁוֹן דְּרוֹר — כִּמְדַיַּיר בֵּי דַיָּירָא, וּמוֹבִיל סְחוֹרָה בְּכׇל מְדִינָה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁלָשְׁתָּן מְעַכְּבוֹת בּוֹ. קָסָבְרִי: מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו, וְלִפְנֵי פָנָיו, וּלְאַחֲרָיו. וְהָכְתִיב: ״יוֹבֵל״! הַהוּא, דַּאֲפִילּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְהָכְתִיב: ״בָּאָרֶץ״! הָהוּא, בִּזְמַן שֶׁנּוֹהֵג דְּרוֹר בָּאָרֶץ — נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ, בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בָּאָרֶץ — אֵינוֹ נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְלִנְטִיעָה. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״שָׁלֹשׁ שָׁנִים עֲרֵלִים״, וּכְתִיב: ״וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית״, וְיָלֵיף ״שָׁנָה״ ״שָׁנָה״ מִתִּשְׁרִי, דִּכְתִיב: ״מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה״: וְלִיגְמַר ״שָׁנָה״ ״שָׁנָה״ מִנִּיסָן, דִּכְתִיב: ״רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה״?! דָּנִין שָׁנָה שֶׁאֵין עִמָּהּ חֳדָשִׁים מִשָּׁנָה שֶׁאֵין עִמָּהּ חֳדָשִׁים, וְאֵין דָּנִין שָׁנָה שֶׁאֵין עִמָּהּ חֳדָשִׁים מִשָּׁנָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ חֳדָשִׁים. תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד הַנּוֹטֵעַ אֶחָד הַמַּבְרִיךְ, וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב עֶרֶב שְׁבִיעִית, שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — עָלְתָה לוֹ שָׁנָה, וּמוּתָּר לְקַיְּימָן בַּשְּׁבִיעִית. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה, וְאָסוּר לְקַיְּימָן בַּשְּׁבִיעִית.

יובל היא יובל אע"ג שלא שמטו כו' יובל היא תהיה לכם לעיל מיניה כתיב והעברת שופר וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור והדר כתיב יובל היא תהיה לכם וקרא יתירא הוא לדרשה והכי תדרשנה יובל היא לכם מ"מ ואפי' לא נעשו בו דברים הללו העברת שופר ולשוב אל אחוזה דהיינו שמיטת קרקעות שקנו זה מזה דכתיבא בתר האי קרא ושבתם איש אל אחוזתו אעפ"כ שם היובל עליו להיות אסור בזריעה ובצירה וקצירה כדכתיב לא תזרעו וגו': יכול אע"פ שלא שלחו עבדים יהא יובל: ת"ל היא אם עשית דברים הללו היא יובל ואם לאו אינו יובל ולקמיה מפרש ויובל מאי חזי דתלי בקריאת דרור: שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים פעמים שאין עבד עברי בישראל שיטעון שילוח: ואי אפשר שלא יהא שופר מצוי בעולם לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם: ד"א תקיעת שופר מסורה לב"ד לצוות לשלוחם לתקוע ושילוח עבדים מסורה ליחידים ואם ימאן יבטל היובל הלכך לא תלאו הכתוב בו: אמר קרא וקראתם דרור וסמיך ליה יובל היא: מקרא נדרש לפניו מיעוטא דהיא אקריאת דרור קאי דסליק מיניה ולא אתקיעת שופר הכתובה לפני פניו: כמדייר בי דיירא מי שהוא ברשותו לגור בכל מלון שירצה: ולאחריו שמיטת קרקעות דכתיב בתריה ושבתם איש אל אחוזתו: והכתיב יובל לרבות במשמע יובל מ"מ: ולנטיעה מנלן דר"ה שלה תשרי: מבריך כופף את הזמורות בארץ שקורין פרופינ"א: מרכיב אילן בחבירו שקורין אונישטי"ר: עלתה לו שנה כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה לו שנה למנין שני ערלה: פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה עד תשרי הבא אם אינה ערב שביעית ואם ערב שביעית היא אסור לקיימו משום תוספת שביעית שמוסיפין מחול על קודש: