תלמוד בבלי סדר מועד מסכת ראש השנה דף ח-א
וַהֲרֵי יוֹבְלוֹת! רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הִיא.
וְרַב אָשֵׁי אָמַר: אַרְבַּע רָאשֵׁי הַשָּׁנִים הֵם שֶׁהֵן בְּאַרְבַּע רָאשֵׁי חֳדָשִׁים.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט — כְּבֵית שַׁמַּאי? הָכִי קָאָמַר: שְׁלֹשָׁה לְדִבְרֵי הַכֹּל, בְּאֶחָד בִּשְׁבָט — מַחְלוֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ״. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: אֵימָתַי לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן — בִּזְמַן שֶׁעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר. וְאֵימָתַי עֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר — בַּאֲדָר, מִתְעַבְּרוֹת בַּאֲדָר וְיוֹלְדוֹת בְּאָב, רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלָּהֶן אֱלוּל.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אֵימָתַי ״לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן״ — בִּזְמַן שֶׁ״יִּתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ״, אֵימָתַי שִׁבֳּלִים אוֹמְרוֹת שִׁירָה — בְּנִיסָן, מִתְעַבְּרוֹת בְּנִיסָן וְיוֹלְדוֹת בֶּאֱלוּל, רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלָּהֶן תִּשְׁרֵי.
וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ״! הָהוּא בְּאַפְלָתָא, דְּהָוְיָין בְּנִיסָן. וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב: ״וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר״! הָהוּא בְּחָרַפְיָיתָא, דְּאָתְיָין מֵאֲדָר.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, כְּדִכְתִיב: ״לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן״ — בִּזְמַן שֶׁ״עֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר״, וְאִיכָּא נָמֵי ״יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ״. אֶלָּא לְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִיפְּכָא מִיבְּעֵי לֵיהּ: ״לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן״ — בִּזְמַן שֶׁ״יִּתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ״, וְאִיכָּא נָמֵי דַּ״עֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר״.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא ״לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן״ — בִּזְמַן שֶׁ״עֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר״ בַּאֲדָר, וְהָכָא בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי: ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״ — בִּשְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר: אֶחָד מַעְשַׂר בְּהֵמָה וְאֶחָד מַעֲשֵׂר דָּגָן.
רַבִּי מֵאִיר סָבַר: מַקִּישׁ מַעְשַׂר בְּהֵמָה לְמַעֲשֵׂר דָּגָן: מָה מַעֲשֵׂר דָּגָן — סָמוּךְ לִגְמָרוֹ עִישּׂוּרוֹ, אַף מַעְשַׂר בְּהֵמָה — סָמוּךְ לִגְמָרוֹ עִישּׂוּרוֹ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי: מַקִּישׁ מַעְשַׂר בְּהֵמָה לְמַעֲשֵׂר דָּגָן: מָה מַעֲשֵׂר דָּגָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ תִּשְׁרִי — אַף מַעְשַׂר בְּהֵמָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ תִּשְׁרִי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב פָּפָּא: לִשְׁטָרוֹת. דִּתְנַן: שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין — פְּסוּלִין, וְהַמְאוּחָרִין — כְּשֵׁירִין.
וְהָתְנַן: בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים, וְאָמְרִינַן: לְמַאי הִלְכְתָא — וְאָמַר רַב חִסְדָּא לִשְׁטָרוֹת.
לָא קַשְׁיָא: כָּאן לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, כָּאן לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם.
אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם מִתִּשְׁרִי מָנִינַן — רַב חִסְדָּא מַתְנִיתִין אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן?!
לָא, רַב חִסְדָּא קְרָאֵי אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רַב חִסְדָּא כְּרַבִּי זֵירָא מַתְנֵי לַהּ. דְּרַבִּי זֵירָא אָמַר: לַתְּקוּפָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לַדִּין, דִּכְתִיב: ״מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה״, מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה נִידּוֹן מָה יְהֵא בְּסוֹפָהּ.
מִמַּאי דְּתִשְׁרִי הוּא? דִּכְתִיב: ״תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ״, אֵיזֶהוּ חַג והרי יובל שהוא תלוי בתקיעה:
רב אשי אמר האי דלא חשיב במתניתין אלא ארבעה לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי חדשים ואין רגלים מן המנין אלא כדאמרינן רגל שבו ולהכי לא תני נמי ר"ה דעומר ושתי הלחם:
ופרכינן א"כ באחד בשבט סתם לן תנא ברישא כב"ש דאי כב"ה הא אמרי בט"ו בו:
ה"ק כו' תנא דמתניתין סתם ברישא אחד בשבט בראשי שנים והדר פריש ואזיל בסיפא באחד בשבט ר"ה לאילן דברי ב"ש למימרא דהא דסתם ברישא ארבעה ראשי שנים בראשי חדשים לאו דברי הכל היא אלא אב"ש קאי:
[שלשה לדברי הכל לאו דוקא] דהא אחד באלול נמי פלוגת' היא דר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי [אלא אב"ה קאי]:
לבשו כרים הצאן מקרא הוא בספר תהלים לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים שמתעברות:
יעטפו בר שהזריעה צומחת וניכרת יפה:
יתרועעו אף ישירו בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות:
זמן עיבור בהמה דקה חמשה חדשים:
ר"ה שלהן אלול דסמוך לגמרו זמן חדש וישן שלהן לחידוש השנה:
בזמן שיתרועעו השיבולים:
ההוא באפלתא יש לך צאן המעטיפות ומתאחרות לקבל זכר עד ניסן אבל רובן מאדר הוו:
בשלמא לר"מ דדריש קרא כדכתיב לבשו כרים:
ואיכא נמי מיעוטא שאין מתלבשות כרים עד שיתרועעו השיבולים:
אלא לר"א דאמר רובא בניסן ומיעוטא באדר איפכא מיבעי ליה למיכתב:
מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו ר"ה למעשרות תשרי דהכי תני ליה לקמן (ראש השנה דף יב.) בברייתא ותשרי סמוך לגמרו הוא דכל ימות החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות:
בא' בתשרי ר״ה לשנים למאי הלכתא לשטרות לתחילת שנות מלכים כדפרישית בריש פרקין (ראש השנה דף ב.):
קראי אתא לאשמועינן כדאמרן בריש פרקין (ראש השנה דף ג:) דברי נחמיה בן חכליה:
ואי בעית אימא רב חסדא דאיצטריך לאשמועינן כדאמרן דמלכי אומות בתשרי לית ליה הא דרב פפא דפריש ר"ה לשנים דהכא לשטרות אלא כר' זירא מתני לה לפירושא דלשנים דמתני' דר' זירא מתני ר"ה לשנים לתקופת חמה ולבנה לומר שמונין לברייתן והילוכן תקופת החמה ומולדות הלבנה מתשרי:
ור"א היא דאמר בתשרי נברא העולם לקמן בפרקין (ראש השנה דף י:):
רב נחמן בר יצחק אמר ר"ה לשנים דתנן הכא לדין תנא שהקב"ה דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא:
דכתיב עיני ה' אלוהיך בה מראשית השנה הנגזרות עליה:
בַּמֶּה מַקִּיפִים. בְּסִיד וּבְגִפְּסִיס, בְּזֶפֶת וּבְשַׁעֲוָה, בְּטִיט וּבְצוֹאָה, בְּחֹמֶר וּבְחַרְסִית, וּבְכָל דָּבָר הַמִּתְמָרֵחַ. אֵין מַקִּיפִים לֹא בְּבַעַץ וְלֹא בְעוֹפֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָתִיל וְאֵינוֹ צָמִיד. אֵין מַקִּיפִין לֹא בִדְבֵלָה שְׁמֵנָה, וְלֹא בְּבָצֵק שֶׁנִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְסוּל. וְאִם הִקִּיף, הִצִּיל:
מְגוּפַת הֶחָבִית הַמְחֻלְחֶלֶת וְאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַצֶּלֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָהּ מַצֶּלֶת. הָיָה בֵית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ שׁוֹקֵעַ בְּתוֹכָהּ, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הֶחָבִית טְמֵאָה. הַשֶּׁרֶץ בֶּחָבִית, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִים:
הַכַּדּוּר וְהַפְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי שֶׁנְּתָנָן עַל פִּי הֶחָבִית, אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין, לֹא הִצִּיל, עַד שֶׁיְּמָרַח מִלְמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן. וְכֵן בְּמַטְלִית שֶׁל בֶּגֶד. הָיְתָה שֶׁל נְיָר אוֹ שֶׁל עוֹר, וּקְשָׁרָהּ בִּמְשִׁיחָה, אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין, הִצִּיל:
משנה כלים פרק י משנה ה הנוטע לרבים חייב ור' יהודה פוטר ר"ש בן אלעזר אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה העולה לרבים פטור מן הערלה.הנוטע בספינה בעציץ ובראש הגג חייב בערלה נזרעו בעציץ שאינו נקוב נשבר וחזר וזרען בעציץ נקוב אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור כיצד יודע אם יכול לחיות ואם לאו חופר לו גומא בארץ ונוטעו בה אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור.אילן העולה בין מן הגזע ובין מן השרשים חייב רבי יהודה אומר העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור הקדישו ואח"כ נטע פטור נטע ואח"כ הקדיש ופדאו מאימתי מונה לו משעת נטיעתו. תוספתא עורלה פרק א תוס ה