תלמוד בבלי סדר מועד מסכת פסחים דף פט-א
מִשּׁוּם דְּאִיכָּא חָזֶה וָשׁוֹק, דְּכֹהֲנִים הוּא דְּאָכְלִי לֵיהּ.
וְנַיְתֵי כׇּל חַד וְחַד כֹּהֵן בַּהֲדֵיהּ.
הַאי כֹּהֵן הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּעָבֵיד פֶּסַח — דִּילְמָא הַאי פֶּסַח הוּא, וְנִמְצָא פֶּסַח נֶאֱכָל שֶׁלֹּא לִמְנוּיָו. וְאִי דְּלָא עָבֵיד פֶּסַח — דִּילְמָא שְׁלָמִים הוּא, וְלָא עָבֵיד פֶּסַח!
וְנַיְתֵי כֹּל חַמְשָׁה חַד כֹּהֵן דְּלָא עֲבַד פֶּסַח, וְנִימְּנֵי עִילָּוֵיהּ הָנֵי חֲמִשָּׁה פְּסָחִים, דְּמִמָּה נַפְשָׁךְ אִיכָּא חַד דְּלָא עָבֵיד פֶּסַח, וְקָא נָפְקִי בֵּיהּ.
אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָא מְמַעֵיט בַּאֲכִילַת שְׁלָמִים, דְּאִילּוּ פֶּסַח לְיוֹם וְלַיְלָה, וְאִילּוּ שְׁלָמִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד.
וְנַיְתֵי מוֹתַר הַפֶּסַח.
וְנֵימָא: אִי דִּידִי בַּעַל מוּם — הַאי דְּאַיְיתַי הַשְׁתָּא נִיהְוֵי פֶּסַח, אִי דִּידִי תָּם הוּא — נִיהְוֵי הַאי דְּאַיְיתַי הַשְׁתָּא שְׁלָמִים, דְּמוֹתַר הַפֶּסַח נֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה אֶחָד.
וְכִי מַפְרִישִׁין תְּחִלָּה לַמּוֹתָרוֹת?! וְנִטְרְחוּ וְנַיְיתֵי מוֹתַר הַפֶּסַח!
אֶלָּא מִשּׁוּם סְמִיכָה. דְּאִילּוּ פֶּסַח לָא בָּעֵי סְמִיכָה, וְאִילּוּ מוֹתָר בָּעֵי סְמִיכָה.
הָא תִּינַח קׇרְבַּן אֲנָשִׁים. קׇרְבַּן נָשִׁים, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
אֶלָּא מִשּׁוּם מַתָּנוֹת. דְּאִילּוּ פֶּסַח — מַתָּנָה אַחַת, וְאִילּוּ שְׁלָמִים — שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? וְהָא תְּנַן: כׇּל הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁנְּתָנָן בְּמַתַּן אַחַת — כִּפֵּר,
אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִילּוּ פֶּסַח בִּשְׁפִיכָה, וְאִילּוּ שְׁלָמִים בִּזְרִיקָה.
מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? וְהָא תַּנְיָא: כׇּל הַנִּיתָּנִין בִּזְרִיקָה שֶׁנְּתָנָן בִּשְׁפִיכָה יָצָא. אֵימַר דְּקָא אָמְרִינַן דְּאִי עֲבַד, לְכַתְּחִלָּה נָמֵי?!
מַתְנִי׳ גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּדֵי לְזָרְזָן בְּמִצְוֹת קָאָמַר.
דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי: וּמְזַכֶּה אֶחָיו עִמּוֹ, אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּאַמְנִינְהוּ מֵעִיקָּרָא — שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּלָא אַמְנִינְהוּ מֵעִיקָּרָא, לְבָתַר דְּשָׁחֵיט מִי קָא מִתְמַנּוּ? וְהָא תְּנַן: נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט. שְׁמַע מִינַּהּ.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מַעֲשֶׂה וְקָדְמוּ בָּנוֹת לְבָנִים, וְנִמְצָא בָּנוֹת זְרִיזוֹת וּבָנִים שְׁפָלִים.
מַתְנִי׳ גְּמָ׳ נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט וְכוּ׳. אָמַר אַבָּיֵי: מַחֲלוֹקֶת לִימָּשֵׁךְ,
דְּרַבָּנַן סָבְרִי: ״מִהְיוֹת מִשֶּׂה״ — מֵחַיּוּתֵיהּ דְּשֶׂה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: מֵהֲוָיָיתֵיהּ דְּשֶׂה. אֲבָל לִימָּנוֹת — דִּבְרֵי הַכֹּל עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, דְּאָמַר קְרָא: ״בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת״, וַהֲדַר: ״תָּכֹסּוּ״.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִמְנִין עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, וּמוֹשְׁכִין עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. משום דאיכא חזה ושוק דשלמים שצריך לינתן לכהן וא"א לתת דהא כל חד וחד שמא האי הוי פסח ונמצא מאכילו לכהן שלא נמנה עליו:
וניתי כל חד וחד מינייהו חד כהן ונמנה אפסחו:
ה"ג וניתי כולהו חמשה חד כהן דלא עבד פסח ונמניה בהדי כל חד וחד דממה נפשך איכא חד דקא נפיק ביה ויאכל חזה ושוק של כולם:
דקא ממעט באכילה דשלמים בזמן אכילתו שאוכל את כולם ליום ולילה ושורף את הנותר ואם שלמים הוא עדיין אינו נותר ונמצא שורף קדשים כשרים:
וניתי במותר הפסח מתחלתו יתנה עליו אם שלי תם היה זה יהיה מותר הפסח שהוא קרב שלמים והוא כפסח שנאכל ליום ולילה והכי תניא בתוספתא דזבחים בפ' (הפסח שנתערב) ומשני אין מפרישין קרבן מתחלה לשם נותר שהיאך יכול להיות מותר הפסח והרי שם פסח לא חל עליו מעולם שהרי זה כבר יצא:
ונטרחו ונייתי במותר הפסח יבקשו אנשים שנתותרו להם פסח חי או מעות פסח ויקחו מהן בהמות ויתנה כל אחד על שלו אם שלי בעל מום היה הרי זה פסח ואם לאו הרי הוא כמות שהוא מותר הפסח לשלמים ונאכל ליום ולילה:
בעי סמיכה וא"א לסמוך על זה שמא פסח הוא וקא עביד עבודה בקדשים:
קרבן נשים לא בעי סמיכה:
פסח בשפיכה בנחת מן המזרק לקיר המזבח כנגד היסוד דנפקא לן מתן דם דפסח מודם זבחיך ישפך במסכת זבחים בפ' ב"ש (זבחים דף לז:) ובשלמים כתיבא זריקה שזורק למרחוק מן המזרק למזבח ואין מתן אצבע אלא בחטאת דכתיב בה באצבעו אבל בכל שאר קרבנות וזרקו כתיב וזורק כנגד הקרן עד שהדם ניתן לקיר מערבי וקיר דרומי:
לכתחלה נמי בתמיה:
מתני' על מי שיעלה משמע שאינו ממנה עליו אלא הראשון:
ומזכה את אחיו עמו בגמרא מפרש היכי מתמני ומתרץ דאמנינהו אבוהון מעיקרא וכדי לזרזן קאמר שיזדרז כל אחד להיות ראשון ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו וכך הודיעם:
גמ' ש"מ יש ברירה קס"ד דלא אימנו אלא חד:
כדי לזרזן וכולן אימנו עליו בין ראשון בין אחרון:
תניא נמי הכי דמשום זריזות נקט:
מתני' נמנין הרוצה לימנות:
ונמשכין הרוצה לימשך:
עד שישחט אבל משנשחט אין נמנין עליו ואין מושכין הימנו אפי' לר"ש דפליג ואמר עד שיזרק הא מוקים דלימשך הוא דפליג אבל בלימנות מודה:
גמ' דאף על גב דנמנין עליו חבורה [זו חוזרין ונמנין עליו חבורה] אחרת כל חבורה שלימה שנימנו על פסח אחד ימשכו כולן ידיהן הימנו ודלא כר' יהודה דאמר לקמן בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צט.) ובלבד שיהיה א' מבני חבורה ראשונה קיים עליו:
מחלוקת לימשך בההיא קאמר ר"ש עד שיזרק:
אם ימעט הבית אם באו לימעט ולימשך מהיות משה בעוד היותו לשה יתמעטו:
מחיותיה בעודו בחיים:
מהווייתיה קודם גמר עבודותיו:
חתיכה של פגול וחתיכה של חולין אכל את אחד מהן ואין ידוע איזה מהן אכל מביא אשם תלוי אכל שניה מביא חטאת ואשם אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה יביא חטאת בשותפות ויתנה עליה ותאכל דברי ר' שמעון ור' יוסי פוטר מודה רבי יוסי שזה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. חתיכה של חלב פגול וחתיכה של חולין אכל את אחת מהן ואין ידוע איזה מהן אכל מביא ב' אשמות תלויין אכל שניה מביא שתי חטאות אכל א' את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה הן הן דברי ר' שמעון הן הן דברי ר' יוסי.חתיכה של חלב פגול וחתיכה של נותר אכל את אחת מהן ואין ידוע איזה מהן אכל מביא שני אשמות תלויין רבי אליעזר אומר מביא חטאת ואשם תלוי אכל שניה מביא שלש חטאות אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל שניה הן הן דברי ר"ש הן הן דברי רבי יוסי.חתיכה של פגול וחתיכה של נותר אכל את אחד מהן ואין ידוע איזו מהן אכל רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אכל שניה מביא שתי חטאות. תוספתא כריתות פרק ג תוס ו וַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת יְהֹוָ֖ה זִכְרֽוֹ׃וְאַתָּ֖ה בֵּאלֹהֶ֣יךָ תָשׁ֑וּב חֶ֤סֶד וּמִשְׁפָּט֙ שְׁמֹ֔ר וְקַוֵּ֥ה אֶל־אֱלֹהֶ֖יךָ תָּמִֽיד׃כְּנַ֗עַן בְּיָד֛וֹ מֹאזְנֵ֥י מִרְמָ֖ה לַעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב׃ מקרא הושע פרק יב פסוק ט