דְּלָא מִיעֲצַר. וְכִי מֵאַחַר דְּלָא מִיעֲצַר, אֵלִיָּהוּ אִשְׁתְּבוֹעֵי לְמָה לֵיהּ? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ טַל בְּרָכָה נָמֵי לָא אָתֵי. וְלַיהְדְּרֵיהּ לְטַל דִּבְרָכָה? מִשּׁוּם דְּלָא מִינַּכְרָא מִילְּתָא. אֶלָּא רוּחוֹת מְנָא לַן דְּלָא מִיעַצְרִי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר קְרָא: ״כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה׳״. מַאי קָאָמַר לְהוּ? אִילֵּימָא הָכִי קָאָמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: דְּבַדַּרְתִּינְכוּ בְּאַרְבַּע רוּחֵי דְעָלְמָא, אִי הָכִי — ״כְּאַרְבַּע״? ״בְּאַרְבַּע״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת — כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הִלְכָּךְ, בִּימוֹת הַחַמָּה: אָמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים: לֹא אָמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. לֹא אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילּוּ אָמַר ״מַעֲבִיר הָרוּחַ וּמַפְרִיחַ הַטַּל״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. תָּנָא: בֶּעָבִים וּבָרוּחוֹת לֹא חִיְּיבוּ חֲכָמִים לְהַזְכִּיר, וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר — מַזְכִּיר, מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם דְּלָא מִיעַצְרִי. וְלָא מִיעַצְרִי? וְהָתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם״ — מִן הֶעָבִים וּמִן הָרוּחוֹת. אַתָּה אוֹמֵר מִן הֶעָבִים וּמִן הָרוּחוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַמָּטָר? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְלֹא יִהְיֶה מָטָר״ — הֲרֵי מָטָר אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם״ — מִן הֶעָבִים וּמִן הָרוּחוֹת. קַשְׁיָא רוּחוֹת אַרוּחוֹת, קַשְׁיָא עָבִים אַעָבִים! עָבִים אַעָבִים לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּחָרְפֵי, הָא — בְּאַפְלֵי. רוּחוֹת אַרוּחוֹת לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּרוּחַ מְצוּיָה, הָא — בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה חַזְיָא לְבֵי דָרֵי! אֶפְשָׁר בְּנָפְווֹתָא. תָּנָא: הֶעָבִים וְהָרוּחוֹת שְׁנִיּוֹת לַמָּטָר. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר עוּלָּא, וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: דְּבָתַר מִיטְרָא. לְמֵימְרָא דִּמְעַלְּיוּתָא הִיא? וְהָכְתִיב: ״יִתֵּן ה׳ אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר״, וְאָמַר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: זִיקָא דְּבָתַר מִטְרָא! לָא קַשְׁיָא: הָא דַּאֲתָא נִיחָא, הָא דַּאֲתָא רַזְיָא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָא דְּמַעֲלֶה אָבָק, הָא דְּלָא מַעֲלֶה אָבָק. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: זִיקָא דְּבָתַר מִיטְרָא — כְּמִיטְרָא. עֵיבָא דְּבָתַר מִיטְרָא — כְּמִיטְרָא. שִׁימְשָׁא דְּבָתַר מִיטְרָא — כִּתְרֵי מִטְרֵי. לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי גִּילְהֵי דְלֵילְיָא, וְשִׁמְשָׁא דְּבֵינֵי קַרְחֵי. אָמַר רָבָא: מְעַלֵּי תַּלְגָא לְטוּרֵי כְּחַמְשָׁה מִטְרֵי לְאַרְעָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ״. וְאָמַר רָבָא: תַּלְגָא — לְטוּרֵי, מִטְרָא רַזְיָא — לְאִילָנֵי, מִטְרָא נִיחָא — לְפֵירֵי,
מ"ט משום דקסבר דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרין ודלמא שאני התם דכיון דדעתיה לאיגיורי ודאי בטלהאלא מהכא ישראל שהיה נושה בעובד כוכבים מנה ומכר עבודת כוכבים והביא לו יין נסך והביא לו מותר אבל אם אמר לו המתן לי עד שאמכור עבודת כוכבים ואביא לך יין נסך ואביא לך אסורמאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רב ששת סיפא משום דהוה ליה כי רוצה בקיומותלמוד בבלי עבודה זרה דף סד עמוד א
כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית, כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה, וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים, וְאֵינוֹ מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ, יֶשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, יֶשׁ לוֹ בִּעוּר וּלְדָמָיו בִּעוּר. וְאֵיזֶה זֶה, עֲלֵה הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה, וַעֲלֵה הַדַּנְדַּנָּה, הָעֻלְשִׁין, וְהַכְּרֵשִׁין, וְהָרְגִילָה, וְנֵץ הֶחָלָב. וּמַאֲכַל בְּהֵמָה, הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים. וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים, סְפִיחֵי אִסְטִיס, וְקוֹצָה. יֶשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, יֶשׁ לָהֶם בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר:
וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ, כָּל שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה, וּמִמִּין הַצּוֹבְעִין, וּמִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ, יֶשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, אֵין לוֹ בִּעוּר וְאֵין לְדָמָיו בִּעוּר. אֵי זֶהוּ, עִקַּר הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה, וְעִקַּר הַדַּנְדַּנָּה, וְהָעַרְקַבְנִין, וְהַחַלְבְּצִין, וְהַבֻּכְרִיָּה. וּמִמִּין הַצּוֹבְעִין, הַפּוּאָה וְהָרִכְפָּא, יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, אֵין לָהֶם בִּעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, דְּמֵיהֶם מִתְבַּעֲרִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אָמְרוּ לוֹ, לָהֶן אֵין בִּעוּר, קַל וָחֹמֶר לִדְמֵיהֶן:
קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים וְהַגַּלְעִינִין, יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. הַצַּבָּע, צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ, וְלֹא יִצְבַּע בְּשָׂכָר, שֶׁאֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְלֹא בִבְכוֹרוֹת, וְלֹא בִתְרוּמוֹת, וְלֹא בִנְבֵלוֹת, וְלֹא בִטְרֵפוֹת, וְלֹא בִשְׁקָצִים, וְלֹא בִרְמָשִׂים. וְלֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק, אֲבָל הוּא לוֹקֵט וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ. לָקַח לְעַצְמוֹ וְהוֹתִיר, מֻתָּר לְמָכְרָן:
משנה שביעית פרק ז משנה ד