מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה, וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלָּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, לֹא כָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָבָר. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, מִשָּׁם רְאָיָה, אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ:
משנה סוכה פרק ב משנה ח
האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ואח"כ בא בעלה של [זו] והפר לה היא מותרת וחברתה אסורה ר' שמעון אומר אם אמרה אף אני לא [נתכוונתי] אלא כמותה [שתיהן] מותרות שבועה [לבית שאיני] נכנסת ושגגה ונכנסה מותרת לשעבר ואסורה לעתיד לבא.האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה ר"מ [ור"י] אומרים הוא נתן [אצבעו] בין שיניה שאם רצה להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה ר"י ור"ש אומרים היא נתנה [אצבעה] בין שיניו שאם רצה להפר אינו יכול [אמר] אי אפשי באשה נזירה תצא שלא בכתובה האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר [לה] בעלה והיתה שותה יין ומיטמאה למתים הרי זו סופגת את ארבעים כשהיה ר' עקיבה מגיע לדבר זה היה אומר ומה [נתכוון] לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ואכלו צריך כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה שצריך כפרה וסליחה.בד"א בתגלחת [טהורה] אבל בתגלחת [טמאה] יפר שמיפר לעתיד לבא שיכול לומר אי אפשי באשה מגולחת ר' אומר אף בתגלחת [הטהורה] עד שלא גלחה יפר שיכול לומר אי אפשי באשה מגולחת מי שנדר בנזיר והיה שותה יין ומיטמא למתים ואח"כ נשאל לחכם והותר לו אין סופג את ארבעים ר' יהודה אומר אם אין סופג את ארבעים יספוג מכת מרדות.תוספתא נזיר פרק ג תוס ח