בעלי מומין יפדו ומוקמינן לה בשקדם הקדישן את מומן שמע מינה פודין את הקדשים להאכילן לכלבים הכא במאי עסקינן בשעבר ושחטן כדתניא כל הקדשים שנפל בהן מום ושחטן ר"מ אומר יקברו וחכמים אומרים יפדו א"ל רבי ירמיה לרבי זירא לר' שמעון דאמר קדשי בדק הבית לא הוו בכלל העמדה והערכה אמאי תמימים יקברו משום דחזו להקרבה כדתניא המתפיס תמימים לב"ה כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם א"ל רב פפא לאביי ואמרי לה רבא לר' יוחנן דמוקים לה בבעל מום מעיקרו וכולי עלמא סבירא להו דבעל מום מעיקרו דלא הוי בכלל העמדה והערכה ולא והתנן כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו ואמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"ש דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי ב"ה לא היו כדתנן ר"ש אומר קדשי ב"ה אם מתו יפדו ומודה ר"ש בבעל מום מעיקרו שנפדה מ"ט דאמר קרא אותה אותה למעוטי בעל מום מעיקרו אבל חכמים אומרים אפילו בעל מום מעיקרו הי' בכלל העמדה והערכה א"ל מאן חכמים תנא דבי לוי אי הכי זו דברי ר"ש ותו לא זו דברי ר"ש ומחלוקתו מיבעי ליה אמר ליה האי דלא קתני הכי משום דרב סבר לה כריש לקיש דאמר לרבנן קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה קדשי מזבח לא היו ורישא קתני ואם מתו יפדו וסיפא קתני אם מתו יקברו ואיבעית אימא רב כרבי יוחנן סבירא ליה ודקא קשיא לך זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו מיבעי ליה אימא הכי נמי מתני׳ ואלו הן הנקברין קדשים שהפילה יקברו הפילה שליא תקבר ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושיער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה ואלו הן הנשרפין חמץ בפסח ישרף ותרומה טמאה והערלה וכלאי הכרם את שדרכן לשרוף ישרוף ואת שדרכן להקבר יקבר ומדליקין בפת ובשמן של תרומה כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן הרי אלו ישרפו
כופת חלקה שאין בה גובה טפח טהור ושיש בה גובה טפח ר"מ ור"ש מטמאין ר' יוסי ור' אלעזר בר' צדוק מטהרין אמר ר"מ מעשה באחד שכיפת שתי כיפין של תמרה להיות יושב עליה ובא מעשה לפני חכמים וטמאוה. א"ר שמעון מעשה באחד שהביא גרופית של זית שהוא משופה כמגדל לפני ר' עקיבה ואמר על זו הייתי יושב וטמאוה לו ראה תלמידיו תוהין אמר להן מה לכם תוהין כעורה מזה טימא רבי יהושע. א"ר יוסי מעשה בד' זקנים שהיו יושבין אצל רבי אלעזר בן עזריה חרש בצפורי רבי חוצפית ור' ישבב ורבי חלפתא ורבי יוחנן בן נורי והביאו לפניהם ראש כלונס אחד שהוא נטול ברהיטני ואמר על זה הייתי יושב וטהרתיו לו א"ר אלעזר ברבי צדוק ראשי כלונסאות היו בהר הבית שעליהן אומנין יושבין ושפין את האבנים ולא חשו להן חכמים משום טומאה וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שני כתפין היו בבית אבא אחד טמא ואחד טהור אמרתי לפני אבא מפני מה זה טמא וזה טהור אמר לי זה שהוא חקוק טמא וזה שאין חקוק טהור ועליו ישב חגי הנביא. וכולן אם לא נתכוין לחוקקן טהורין מצאן חקוקין וחשב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא. חשב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינן שלו טהורין.כף שהכהנים גובלין בה וכן חבית של קדרה אם חקוקין ומקבלין כל שהן טמאין ואם לאו טהורין. מעשה בטבחו של אונקלוס הגר שהביא פתו לפני ר"ג והיו שם שמונים וחמשה זקנים יושבין נטלה ר"ג ונסתכל בה ונתנה לחבירו וחבירו לחבירו כשראה שלא אמרו בה דבר נטל רבן גמליאל חוט מסדינו של תלמיד שהוא יושב לפניו ומתחו עליה ונמצאת חקוקה כל שהוא וטמאה לו. אם לא נתכוין לחוקקן טהורים. מצאן חקוקין וחשב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא. חשב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינן שלו טהורין.תוספתא כלים בתרא פרק ב תוס ג
רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּמָא בֵּרִבִּי חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי שִׂמְלַאי עִיר שֶׁכּוּלָּהּ כֹהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן. לְמִי הֵן מְבָֽרְכִין לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּצָפוֹן לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּדָרוֹם לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּמִזְרָח לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּמַעֲרָב. וּמִי עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן הַנָּשִׁים וְהַטַּף.תַּנָּא אַבַּיי בֵּי רִבִּי בִּנְיָמִן הָעוֹמְדִין לַאֲחוֹרֵי הַכֹּהֲנִים אֵינָן בִּכְלַל בְּרָכָה. הָעוֹמְדִין לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר ווָא אֲפִילוּ חוֹמָה שֶׁל בַּרְזֶל הַבְּרָכָה מַפְסֶקֶת. הָעוֹמְדִין מִן הַצְּדָדִים נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא נִתְכַּווֵן לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לַאֲחוֹרָיו. לָאֲחוֹרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו הַזִּייָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל הַצְּדָדִין שֶׁלְּפָנָיו הַזִּייָתוֹ כְּשֵׁירָה. הֲדָא אָֽמְרָה אַף הָעוֹמְדִין מִן הַצְּדָדִים מִכְּלַל בְּרָכָה הֵן.אָמַר רַב חִסְדָּא וְצָרִיךְ שֶׁיְהֵא הַחֲזָן יִשְׂרָאֵל. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר אִם הָיָה כֹהֵן אֶחָד אוֹמֵר כֹּהֵן אִם הָיוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים כֹּהֲנִים. אָמַר רַב חִסְדָּא אֲפִילוּ כֹהֵן אֶחָד אוֹמֵר כֹּהֲנִים שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא לַשֵּׁבֶט.תלמוד ירושלמי ברכות פרק ה הלכה ד