כִּי סְלֵיק רַבִּי אַבָּא מִיַּמֵּי, פֵּירְשַׁהּ: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּבְרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַהֲלָכָה מִכְּלָל דִּפְלִיגִי בִּבְרָכוֹת דְּכׇל הַשָּׁנָה. אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי חָנָה צִיפּוֹרָאָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּבְרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים! אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאן מוֹדִים — רַבִּי מֵאִיר, וַהֲלָכָה מִכְּלָל דִּפְלִיגִי — רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: בְּרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים — שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּיב — כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּיב. מַאי שְׁנָא הָנֵי? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּנְפִישִׁי קְרָאֵי — וְהָאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר״ שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאָוְושִׁי בְּרָכוֹת. גּוּפָא, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר״ — שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. סְבוּר מִינַּהּ: הָנֵי מִילֵּי בְּיָחִיד, אֲבָל בְּצִבּוּר לָא. אִתְּמַר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֶחָד יָחִיד אֶחָד צִבּוּר, כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר״ — שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יַסְדִּיר אָדָם תְּפִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. אָמַר רַבִּי אַבָּא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בִּבְרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשֶׁל פְּרָקִים, אֲבָל דְּכׇל הַשָּׁנָה — לָא. אִינִי?! וְהָא רַב יְהוּדָה מְסַדַּר צְלוֹתֵיהּ וּמְצַלֵּי! שָׁאנֵי רַב יְהוּדָה, כֵּיוָן דְּמִתְּלָתִין יוֹמִין לִתְלָתִין יוֹמִין הֲוָה מְצַלֵּי, כִּפְרָקִים דָּמֵי. אָמַר רַב אַחָא בַּר עַוִּירָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: פּוֹטֵר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֲפִילּוּ עַם שֶׁבַּשָּׂדוֹת. וְלָא מִיבַּעְיָא הָנֵי דְּקָיְימִי הָכָא?! אַדְּרַבָּה: הָנֵי אֲנִיסִי, הָנֵי לָא אֲנִיסִי, דְּתָנֵי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב בִּנְיָמִין בַּר חִיָּיא: עַם שֶׁאֲחוֹרֵי כֹּהֲנִים — אֵינָן בִּכְלַל בְּרָכָה. אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין: אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: לֹא פָּטַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא עַם שֶׁבַּשָּׂדוֹת, מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם דַּאֲנִיסִי בִּמְלָאכָה, אֲבָל בָּעִיר — לֹא.
הַדְרָן עֲלָךְ יוֹם טוֹב וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה
(לְאַפּוֹקֵי) מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? אִילֵּימָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ — בְּחֶזְקַת אִיסּוּר עוֹמֶדֶת, עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִשְׁחֲטָה.נִשְׁחֲטָה — בְּחֶזְקַת הֶיתֵּר עוֹמֶדֶת, עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִטְרְפָה.וְהָאֲנַן תְּנַן מַתְנִיתִין כִּדְרַב הוּנָא! דִּתְנַן, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ כְּזַיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ. מַאי לָאו, מִבֵּית טְבִיחָתָהּ מַמָּשׁ?תלמוד בבלי ביצה דף כה עמוד א
הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בכלאים ובכוי ר"א אומר הכלאים מן הרחל ומן הגדי נוהגין בו מן הכוי המוציא מחבירו עליו הראיה. השוחט לרפואה לאכילת עובד כוכבים ולאכילת כלבים חייב במתנות. השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר ושחיטת עובד כוכבים פטור מן המתנות כהן ועובד כוכבים שמכרו בהמתן לישראל לשחוט חייב במתנות נשחטה ברשותן ואח"כ מכרוה לו פטור מן המתנות ישראל שמכר בהמתו לכהן לשחוט פטור מן המתנות נשחטה ברשותו ואחר כך מכרה לו חייב במתנות.תוספתא חולין פרק ט תוס ב