ראש השנה דף כ-א דפי תלמוד בבלי

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְעוֹלָם חָסֵר, אַמַּאי מְחַלְּלִינַן? מִשּׁוּם דְּמִצְוָה לְקַדֵּשׁ עַל הָרְאִיָּיה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב נַחְמָן, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת — עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרִי. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְעוֹלָם חָסֵר — מִשּׁוּם הָכִי מְחַלְּלִינַן, דְּמִצְוָה לְקַדֵּשׁ עַל הָרְאִיָּיה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ זִמְנִין מָלֵא זִמְנִין חָסֵר — אַמַּאי מְחַלְּלִינַן? נְעַבְּרֵיהּ הָאִידָּנָא, וּנְקַדְּשֵׁיהּ לִמְחַר. אִי דְּאִקְּלַע יוֹם שְׁלֹשִׁים בְּשַׁבָּת — הָכִי נָמֵי. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן: דְּאִקְּלַע יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד בְּשַׁבָּת, דְּמִצְוָה לְקַדֵּשׁ עַל הָרְאִיָּיה. מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: כְּשֶׁהַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מְחַלְּלִין אַף עַל כּוּלָּן, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַקׇּרְבָּן. מִדְּכוּלְּהוּ לָאו מִשּׁוּם דְּמִצְוָה לְקַדֵּשׁ עַל הָרְאִיָּיה — נִיסָן וְתִשְׁרִי נָמֵי לָאו מִשּׁוּם דְּמִצְוָה לְקַדֵּשׁ עַל הָרְאִיָּיה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא זִמְנִין מָלֵא וְזִמְנִין חָסֵר, מִשּׁוּם הָכִי מְחַלְּלִינַן. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְעוֹלָם חָסֵר, אַמַּאי מְחַלְּלִינַן? תְּיוּבְתָּא. כִּי אֲתָא עוּלָּא, אָמַר: עַבְּרוּהּ לֶאֱלוּל. אָמַר עוּלָּא: יָדְעִי חַבְרִין בַּבְלָאֵי מַאי טֵיבוּתָא עָבְדִינַן בַּהֲדַיְיהוּ! מַאי טֵיבוּתָא? עוּלָּא אָמַר: מִשּׁוּם יַרְקַיָּא. רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: מִשּׁוּם מִתַיָּא. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת. מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם מִתַיָּא — מְעַבְּרִינַן. וּמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם יַרְקַיָּא, לְאֵימַת קָא בָּעֵי לְהוּ — לְאוּרְתָּא, לְאוּרְתָּא טָרַח וּמַיְיתֵי. וּלְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם יַרְקַיָּא, לְעַבְּרֵיהּ מִשּׁוּם מִתַיָּא! אֶלָּא: אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לַשַּׁבָּת בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ. מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם יַרְקַיָּא — מְעַבְּרִינַן, וּמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם מִתַיָּא — אֶפְשָׁר בְּעַמְמֵי. וּלְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם מִתַיָּא, לְעַבְּרֵיהּ מִשּׁוּם יַרְקַיָּא! אֶפְשָׁר בְּחַמִּימֵי. אִי הָכִי: מַאי שְׁנָא לְדִידַן, אֲפִילּוּ לְדִידְהוּ נָמֵי! לְדִידַן חֲבִיל לַן עָלְמָא, לְדִידְהוּ לָא חֲבִיל לְהוּ עָלְמָא. אִינִי?! וְהָתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לְצוֹרֶךְ, כָּךְ מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצוֹרֶךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״ — כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. אָמַר רָבָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן לְעַבְּרוֹ, כָּאן לְקַדְּשׁוֹ. וְהָכִי קָאָמַר: יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה וְאֶת הַחֹדֶשׁ לְצוֹרֶךְ, כָּךְ מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצוֹרֶךְ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״ — כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. וְכִי הָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מְאַיְּימִין עַל הָעֵדִים עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ — לְעַבְּרוֹ, וְאֵין מְאַיְּימִין עַל הָעֵדִים עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — לְקַדְּשׁוֹ. אִינִי?! וְהָא שְׁלַח לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה לְרַבִּי אַמֵּי: הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁכׇּל יָמָיו שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה מְלַמְּדֵנוּ: מְאַיְּימִין עַל הָעֵדִים עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — לְקַדְּשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאוּהוּ, יֹאמְרוּ ״רָאִינוּ״! אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: הָא בְּנִיסָן וְתִשְׁרִי, הָא בִּשְׁאָר יַרְחֵי. רָבָא אָמַר: הָא דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל — אֲחֵרִים הִיא. דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין בֵּין עֲצֶרֶת לַעֲצֶרֶת וְאֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶלָּא אַרְבָּעָה יָמִים בִּלְבַד. וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת — חֲמִשָּׁה. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא מַתְנֵי אִיפְּכָא: מְאַיְּימִין עַל הָעֵדִים עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — לְקַדְּשׁוֹ, וְאֵין מְאַיְּימִין עַל הָעֵדִים עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ — לְעַבְּרוֹ. מַאי טַעְמָא —