וּמִתּוֹךְ שֶׁשִּׁינּוּ מַעֲשֵׂיהֶם, שִׁינָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְהֶעֱלָה מַזַּל כִּימָה בַּיּוֹם, וְנָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים וְהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״שֵׁנִי״. אֶלָּא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַאי ״שֵׁנִי״? שֵׁנִי לְדִין. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַיְינוּ דְּשִׁינָּה. אֶלָּא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַאי שִׁינָּה? כִּדְרַב חִסְדָּא. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ וּבְרוֹתְחִין נִידּוֹנוּ. בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ — בַּעֲבֵירָה, וּבְרוֹתְחִין נִידּוֹנוּ — כְּתִיב הָכָא: ״וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה״. תָּנוּ רַבָּנַן: חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוֹנִין לַמַּבּוּל כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְלַתְּקוּפָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. חַכְמֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אַף לַמַּבּוּל כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְלַיְּרָקוֹת. תָּנָא: לַיְּרָקוֹת וְלַמַּעַשְׂרוֹת וְלַנְּדָרִים. לַיְּרָקוֹת מַאי נִינְהוּ? מַעֲשֵׂר יָרָק. הַיְינוּ מַעַשְׂרוֹת? תְּנָא דְּרַבָּנַן וְקָתָנֵי דְּאוֹרָיְיתָא. וְלִיתְנֵי דְּאוֹרָיְיתָא בְּרֵישָׁא! אַיְּידֵי דַּחֲבִיבָא לֵיהּ — אַקְדְּמַהּ. וְתַנָּא דִּידַן? תְּנָא דְּרַבָּנַן, וְכׇל שֶׁכֵּן דְּאוֹרָיְיתָא. וְלִיתְנֵי ״מַעֲשֵׂר״! אֶחָד מַעְשַׂר בְּהֵמָה וְאֶחָד מַעְשַׂר דָּגָן. וְלִיתְנֵי ״יָרָק״! תְּרֵי גַּוְונֵי יָרָק, דִּתְנַן: יָרָק הַנֶּאֱגָד — מִשֶּׁיֵּאָגֵד, וְשֶׁאֵינוֹ נֶאֱגָד — מִשֶּׁיְּמַלֵּא אֶת הַכְּלִי. תָּנוּ רַבָּנַן: לִיקֵּט יָרָק עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזַר וְלִיקֵּט
העלה לי פירות הללו לירושלים לחלק אבל אומר לו העלם לאוכלם ולשתותם בירושלים ונותנין זה לזה מתנה של חנםורבא אמר לעולם דקדוש בקדושת שביעית ודקא קשיא לך פועל פועל דלא נפיש אגריה לא קנסוהו רבנן חמרין דנפיש אגרייהו קנסו רבנן בהו ומתני' חומרא דיין נסך שאני:איבעיא להו שכרו לסתם יינן מהו מי אמרי' כיון דאיסורא חמור כדיין נסך שכרו נמי אסור או דלמא הואיל וטומאתו קיל אף שכרו נמי קילתלמוד בבלי עבודה זרה דף סב עמוד ב
רִבִּי יוֹחָנָן מְפַקֵּד מַלְבְּשׁוּנִי בִּירִירִיקָא לָא חִיװְרֵי וְלָא אוּכְמִין. אִין קָמִית בֵּינֵי צַדִּיקַייָא לָא נִבְהָת. אִין קָמִית בֵּינֵי רְשִׁיעַיָּא לָא נִבְהָת. רִבִּי יֹאשַׁיָּה מְפַקֵּד אַלְבְּשׁוּנִי חִיװְרִין חֲפִיתִין. אָֽמְרִין לֵיהּ וּמַה אַתְּ טָב מִן רַבָּךְ. אָמַר לָן וּמַה אֲנָא בְהִית בְּעָבְדַּאי. רִבִי יִרְמְיָה מְפַקֵּד אַלְבְּשׁוּנִי חִיװְרִין חֲפִיתִין אַלְבְּשׁוּנִי בְּנָרָסַיי יְהָבוֹן מְסָנַא בְּרַגְלַי וְחוּטְרָא בְיָדַיי וִיהֲבוּנִי עַל סִיטְרָא אִין אֲתִי מְשִׁיחָא אֲנָא מָעֲתָד.צִיפּוֹרַיָּא אָֽמְרִין מָאן דַּאֲמַר לָן רִבִי דְּמָךְ אֲנָן קְטָלִין לֵיהּ. אֲדִיק לוֹן בַּר קַפָּרָא רֵישֵׁי מְכַסֵּי מָאנוֹי מְבַזְּעִין וַאֲמַר לוֹן יְצוֹקִים וְאֶרְאֶלִּים תְּפוּסִין בַּלּוּחוֹת הַבְּרִית וְגָֽבְרָה יָדָן שֶׁל אֶרְאֶלִּים וְחָֽטְפוּ אֶת הַלּוּחוֹת. אָֽמְרִין לֵיהּ דְּמָךְ רִבִּי. אֲמַר לוֹן אַתּוּן אָֽמְרִתוֹן וְקָֽרְעוֹן וַאֲזַל קָלָא דְּקָֽרְעוֹן לְגופפתא מַהֲלָךְ תְּלָתָא מִילִין.רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא מַעֲשֵׂה נִיסִּין נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. עֶרֶב שַׁבָּת הָֽיְתָה וְנִתְכַּנְּסוּ כָּל־הָעַייָרוֹת לְהַסְפִּידוֹ וְאַשֵׁירוֹנֵיהּ תְּמַנֵּי עֶשְׂרֵה כְּנִישָׁן וְאַחְתּוֹנֵיהּ לְבֵית שָׁרַיי וְתָלָה לוֹן יוֹמָא עַד שֶׁהָיָה כַּל־אֶחָד וְאֶחָד מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ וּמְמַלֵּא לוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם וּמַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. כֵּיוָן שֶׁשָּֽׁקְעָה הַחַמָּה קָרָא הַגֶּבֶר שָׁרוֹן מְצִיקִין. אָֽמְרִין דִּילְמָא דְחַלְּלִינָן שַׁבָּתָא. יָֽצְתָה בַּת קוֹל וְאָֽמְרָה לָהֶן כָּל־מִי שֶׁלֹּא נִתְעַצֵּל בְהֶסְפֵּידוֹ שֶׁל רִבִּי יְהֵא מְבוּשָּׂר מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא בַּר מִן קַצְרָא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵן סְלַק לֵיהּ לְאִיגְרָא וּטְלַק גַּרְמֵיהּ וּמִית. נְפָקַת בַּת קָלָא וְאָֽמְרָה וַאֲפִילוּ קַצְרָא.תלמוד ירושלמי כלאיים פרק ט הלכה ג