וְאִם לָקַח בְּשׁוֹגֵג יַחְזְרוּ דָּמִים לִמְקוֹמָם בְּמֵזִיד תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִתְכַּוֵּין וְלָקַח תְּחִילָּה לְשֵׁם שְׁלָמִים אֲבָל בְּמִתְכַּוֵּין לְהוֹצִיא מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְחוּלִּין בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַחְזְרוּ דָּמִים לִמְקוֹמָם וְהָאֲנַן תְּנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּמֵזִיד קִידֵּשׁ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִשָּׁה יוֹדַעַת שֶׁאֵין מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתְחַלְּלִין עַל יָדָהּ וְעוֹלֶה וְאוֹכַלְתּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יִרְמְיָה וַהֲרֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת דְּאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן וּתְנַן אֵין לוֹקְחִים בְּהֵמָה טְמֵאָה עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת בִּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֲפִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן אֶלָּא הָכָא בְּאִשָּׁה חֲבֵירָה עָסְקִינַן דְּיָדְעָה אָמַר מָר אִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן וְאַמַּאי יַחְזְרוּ דָּמָיו לִמְקוֹמָם כִּי הָתָם אָמַר שְׁמוּאֵל
כתם הארוך מצטרף <אותו>. טפי טפין אין מצטרפין <אותו> ר' אלעזר בר צדוק אומר העד שהוא נתון על גבי הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור מפני שהוא דם מאכולת ואם משוך טמא מפני שהוא דם הקנוח.האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דברי ר"מ ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה. איש ואשה שעשו צרכיהם בתוך הספל ונמצא דם על הספל ר"מ ור' יוסי אומרים תולה ור"ש אומר אינו תולה.דם היוצא על הרעי טהור. דם המנטף בין לפני המים בין לאחר המים טמא. כתם הנפל בתוכו טהור. למגעות ולהיסטות הולכין אחר הרוב.תוספתא נידה פרק ז תוס ז
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא הָיָה עוֹמֵד בְּגֶשֶׁם וְהִזְכִּיר שֶׁל טַל אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בְּטַל וְהִזְכִּיר שֶׁל גֶּשֶׁם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְהָתַנִּי בְּטַל וּבְרוּחוֹת לֹא חִייְבוּ חֲכָמִים לְהַזְכִּיר וְאִם רָצָה לְהַזְכִּיר מַזְכִּיר. לֹא דָמִי לְהַהוּא דְּמֵיקַל וְהַהוּא דְּלָא מַצְלִי וְלָא מֵיקַל. בְּגֶשֶׁם וְהִזְכִּיר שֶׁל טַל אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְהָתַנִּי אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בְּהַהוּא דְּלָא אִדְכָּר לָא טַל וְלָא מָטָר.רִבִּי זְעוּרָא בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָא אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וּדִכְוָתָהּ אִם לֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. מַה אִם שְׁאֵלָה שֶׁהִיא מִדּוֹחָק אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אַזְכָּרָה שֶׁהִיא מֵרֵיוַח לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. וְהָתַנִּי אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּימִי אַחֲוֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי בְּשֶלֹּא אָמַר בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.אֵיכַן הוּא חוֹזֵר. כִּדָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לָרֹאשׁ וְאִם לָאו חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה. אַף הָכָא אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה.תלמוד ירושלמי ברכות פרק ה הלכה ב