פסחים דף נט-א דפי תלמוד בבלי

יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ ״בָּעֶרֶב״, אֶלָּא ״בֵּין הָעַרְבָּיִם״ בִּלְבַד. אִי הָכִי, קְטֹרֶת וְנֵרוֹת נָמֵי נִקְדְּמוּ לְפֶסַח: יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא ״בֵּין הָעַרְבָּיִם״ בִּלְבַד! שָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט רַחֲמָנָא ״אֹתוֹ״. דְּתַנְיָא: ״מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר״ — תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר. דָּבָר אַחֵר: אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד. מַאי טַעְמָא — אָמַר קְרָא: ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״. אוֹתוֹ מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר, וְאֵין דָּבָר אַחֵר מֵעֶרֶב עַד בּוֹקֶר. וְאִיתַּקַּשׁ קְטֹרֶת לְנֵרוֹת. וְתַנְיָא כִּי קוּשְׁיַין: תָּמִיד קוֹדֶם לִקְטֹרֶת, קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְנֵרוֹת, וְנֵרוֹת קוֹדְמוֹת לְפֶסַח. יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בָּעָרֶב״ וּ״בֵין הָעַרְבָּיִם״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא ״בֵּין הָעַרְבָּיִם״ בִּלְבַד. וְהָא כְּתִיב ״אוֹתוֹ״! הַאי ״אוֹתוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי עֲבוֹדָה שֶׁבִּפְנִים, וּמַאי נִיהוּ? קְטֹרֶת. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב ״וּבְהַעֲלוֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרוֹת בֵּין הָעַרְבָּיִם יַקְטִירֶנָּה״, אֵימָא: נַדְלֵיק נֵרוֹת בְּרֵישָׁא וַהֲדַר נַקְטֵיר קְטוֹרֶת, מִיעֵט רַחֲמָנָא ״אוֹתוֹ״. אֶלָּא, ״בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה״ לְמָה לִי? הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: בְּעִידָּן דְּמַדְלְקַתְּ נֵרוֹת תְּהֵא מִקַּטְרָא קְטֹרֶת. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁקּוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר אֶלָּא קְטֹרֶת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״. וְיוּקְדַּם קְטֹרֶת — דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, דִּכְתִיב: ״וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״, לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא ״בֹּקֶר״ אֶחָד. וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמִּתְעַכֵּב אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם אֶלָּא קְטֹרֶת, וְנֵרוֹת, וּפֶסַח, וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים בְּעֶרֶב הַפֶּסַח — שֶׁטּוֹבֵל שֵׁנִית וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: אַף מְחוּסַּר כִּפּוּרִים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁטּוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב. בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא קַמָּא, יָבֹא עֲשֵׂה דְפֶסַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת, וְיִדְחֶה עֲשֵׂה דְהַשְׁלָמָה שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת. אֶלָּא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא, מַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי עֲשֵׂה מֵהַאי עֲשֵׂה?! אָמַר רָבִינָא אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּחַטַּאת הָעוֹף עָסְקִינַן, שֶׁאֵין לְמִזְבֵּחַ אֶלָּא דָּמָהּ. רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּחַטַּאת בְּהֵמָה, מַעֲלֶהָ וּמְלִינָהּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ. וְהָאִיכָּא אָשָׁם. בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּמֵלִין לַהּ, אֶלָּא לְרַב חִסְדָּא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמְרִי: שֶׁקָּרַב אֲשָׁמוֹ. וְהָאִיכָּא עוֹלָה! וְכִי תֵּימָא: עוֹלָה לָא מְעַכְּבָא, וְהָתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁחַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ, כָּךְ עוֹלָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ! וְכִי תֵּימָא בְּשֶׁקָּרְבָה עוֹלָתוֹ, וּמִי קָרְבָה עוֹלָתוֹ קוֹדֶם לְחַטָּאתוֹ רִאשׁוֹן?! וְהָתַנְיָא: ״וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה — הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאֵת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עוֹלָה כַּמִּשְׁפָּט״. אֶלָּא: זֶה בָּנָה אָב לְכׇל חַטָּאוֹת שֶׁיְּהוּ קוֹדְמוֹת לְכׇל עוֹלוֹת הַבָּאוֹת עִמָּהֶן. וְקַיְימָא לַן דַּאֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה! אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי עוֹלַת מְצוֹרָע, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: