וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. וְכַמָּה פַּת עָבָה? אָמַר רַב הוּנָא: טֶפַח, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּלֶחֶם הַפָּנִים טֶפַח. מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: אִם אָמְרוּ בִּזְרִיזִין — יֹאמְרוּ בְּשֶׁאֵינָן זְרִיזִין? אִם אָמְרוּ בְּפַת עֲמִילָה — יֹאמְרוּ בְּפַת שֶׁאֵינָהּ עֲמִילָה? אִם אָמְרוּ בְּעֵצִים יְבֵשִׁין — יֹאמְרוּ בְּעֵצִים לַחִים? אִם אָמְרוּ בְּתַנּוּר חַם — יֹאמְרוּ בְּתַנּוּר צוֹנֵן? אִם אָמְרוּ בְּתַנּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת — יֹאמְרוּ בְּתַנּוּר שֶׁל חֶרֶס? אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: שְׁאֵילִית אֶת רַבִּי בְּיִחוּד, וּמַנּוּ: רַב. אִיכָּא דְּאָמְרִי, רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: שְׁאֵילִית אֶת רַבִּי בְּיִחוּד, וּמַנּוּ: רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ. מַאי פַּת עָבָה? פַּת מְרוּבָּה. וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ פַּת עָבָה? מִשּׁוּם דִּנְפִישָׁא בְּלִישָׁה. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, בְּאַתְרֵיהּ דְּהַאי תַּנָּא לְפַת מְרוּבָּה — פַּת עָבָה קָרוּ לֵיהּ. מַאי טַעְמָא? אִי מִשּׁוּם דְּקָא טָרַח טִירְחָא דְּלָא צְרִיךְ, מַאי אִירְיָא בְּפֶסַח? אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי, וְהַאי תַּנָּא בְּיוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח קָאֵי. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין אוֹפִין פַּת עָבָה בְּיוֹם טוֹב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. תָּנוּ רַבָּנַן: יוֹצְאִין בְּפַת נְקִיָּה, וּבְהַדְרָאָה, וּבִסְרִיקִין הַמְצוּיָּירִין בַּפֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְצוּיָּירִין בַּפֶּסַח. אָמַר רַב יְהוּדָה: דָּבָר זֶה שָׁאַל בַּיְיתּוֹס בֶּן זוֹנִין לַחֲכָמִים: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְצוּיָּירִין בַּפֶּסַח? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹהָה עָלֶיהָ וּמְחַמַּצְתָּהּ. אָמַר לָהֶם: אֶפְשָׁר יַעֲשֶׂנָּה בִּדְפוּס וְיִקְבָּעֶנָּה כֵּיוָן! אָמְרוּ לוֹ: יֹאמְרוּ כׇּל הַסְּרִיקִין — אֲסוּרִין, וּסְרִיקֵי בַּיְיתּוֹס — מוּתָּרִין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר אַבָּא לְבֵית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו סְרִיקִין הַמְצוּיָּירִין בַּפֶּסַח. אָמַרְתִּי: אַבָּא, לֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְצוּיָּירִין בַּפֶּסַח? אָמַר לִי: בְּנִי, לֹא שֶׁל כׇּל אָדָם אָמְרוּ, אֶלָּא שֶׁל נַחְתּוֹמִין אָמְרוּ. אִיכָּא דְאָמְרִי, הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לֹא שֶׁל נַחְתּוֹמִין אָמְרוּ, אֶלָּא שֶׁל כׇּל אָדָם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: עוֹשִׂין סְרִיקִין כְּמִין רְקִיקִין, וְאֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין כְּמִין גְּלוּסְקָאוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: הַסּוּפְגָּנִין וְהַדּוּבְשָׁנִין וְאִיסְקְרִיטִין וְחַלַּת הַמַּסְרֵת וְהַמְדוּמָּע — פְּטוּרִים מִן הַחַלָּה. מַאי חַלַּת הַמַּסְרֵת? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: זֶה חָלוּט שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה אִילְפָּס הֵן. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מַעֲשֵׂה אִילְפָּס חַיָּיבִין. וְהַלָּלוּ שֶׁעֲשָׂאָן בַּחַמָּה. מֵיתִיבִי: הַסּוּפְגָּנִין וְהַדּוּבְשָׁנִין וְהָאִיסְקְרִיטִין, עֲשָׂאָן בְּאִילְפָּס — חַיָּיבִין, בַּחַמָּה — פְּטוּרִין, תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ! אָמַר עוּלָּא: אָמַר לְךָ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁהִרְתִּיחַ וּלְבַסּוֹף הִדְבִּיק. אֲבָל הִדְבִּיק וּלְבַסּוֹף הִרְתִּיחַ, מַאי? הָכִי נָמֵי דִּפְטוּרִין, אַדְּתָנֵי סֵיפָא: עֲשָׂאָן בַּחַמָּה פְּטוּרִין, לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — כְּגוֹן שֶׁהִרְתִּיחַ וּלְבַסּוֹף הִדְבִּיק, אֲבָל הִדְבִּיק וּלְבַסּוֹף הִרְתִּיחַ — פְּטוּרִין? חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁהִרְתִּיחַ וּלְבַסּוֹף הִדְבִּיק, אֲבָל הִדְבִּיק וּלְבַסּוֹף הִרְתִּיחַ — נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁעֲשָׂאָן בַּחַמָּה, וּפְטוּרִין. תָּא שְׁמַע: יוֹצְאִין בְּמַצָּה הִינָא וּבְמַצָּה הָעֲשׂוּיָה בְּאִילְפָּס. הָכָא נָמֵי, שֶׁהִרְתִּיחַ וּלְבַסּוֹף הִדְבִּיק. מַאי מַצָּה הִינָא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שֶׁפּוֹרְסָהּ וְאֵין חוּטִין נִמְשָׁכִין הֵימֶנָּה. אָמַר רָבָא: וְכֵן לַחְמֵי תוֹדָה. פְּשִׁיטָא, הָכָא ״לֶחֶם״ כְּתִיב, וְהָכָא ״לֶחֶם״ כְּתִיב! מַהוּ דְּתֵימָא, הוֹאִיל וּכְתִיב ״וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ
הלכה: מָֽזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס כול׳. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל. אֲבָל אִם יָכוֹל הָדָא דְתַנִּינָן. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָֽיְתָה שִׁכּוֹרֶת. מָֽזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס. אָֽמְרָה. הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ. וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים. לֹא נִתְכַװְנָה אֶלָּא כְלוֹמַר. הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה. אֲפִילוּ לְשׁוֹן קָרְבָּן אֵינוֹ. לָמָּה. שֶׁאֵינוֹ קוֹבֵעַ עָלָיו לֹא נְזִירוּת בִּלְשׁוֹן קָרְבָּן וְלֹא קָרְבָּן בִּלְשׁוֹן נְזִירוּת.תלמוד ירושלמי נזיר פרק ב הלכה ג
המנסך שלשת לוגין יין בחוץ חייב רבי אלעזר ברבי שמעון אומר עד שלא קדשו בכלי פטור משקדשו בכלי חייב המנסך שלשת לוגין מים בחג בחוץ חייב. בשאר ימות השנה פטור ר' אלעזר אומר אף בחג אם נתמלא לשם חג חייב אם לאו פטור. עולה עולת העוף וחלבים הקומץ והלבונה מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב אחת מהן כחצי זית פטור והמנסך פחות משלשת לוגין מים פחות משלשת לוגין יין בחוץ פטור ר' נחמיה אומר שירי הדם חייבין עליהן בחוץ אמר ר' יעקב והלא שירי מצוה הן היאך חייבין על שירי מצוה אמר רבי נחמיה הקטר חלבים יוכיחו שהן שירי מצוה וחייבין עליהן בחוץ אמר לו ר' יעקב אע"פ שהן שירי מצוה תחלת עבודה הן. חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי. אשם תלוי הבא על הספק הקריבו בחוץ חייבין עליו חטאת.עולה שקבל דמה בכוס אחד נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ וחזר ונתן בפנים חייב שכולו ראוי לבא בפנים. קבל דמה בשני כוסות נתן שניהם בפנים פטור שניהן בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ פטור אחד בחוץ וא' בפנים <אם> כיפר הפנימי וחייב על מה שבחוץ למה הדבר דומה למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה. שחט שתיהן בפנים פטור שתיהן בחוץ חייב אחת בפנים ואחת בחוץ אחת בחוץ ואחת בפנים כיפר בפנים וחייב על מה שבחוץ שחטן והרי דמן מונחין בכוסות נתן שניהם בפנים פטור שניהן בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ פטור אחד בחוץ ואחד בפנים <אם> כיפר הפנימי וחייב.ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה להקריבן בחוץ פטור שכפרו הבעלים ושעיברה שנתה שאבדה ונמצאת עד שלא כיפרו הבעלים חייב משכיפרו הבעלים פטור. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שהקריבן בחוץ פטור אותו ואת בנו שהקריבן בחוץ חייב על הראשון ופטור על השני ר' שמעון אומר השני בלא תעשה. עולה ומחוסר זמן בגופה פטור ובבעלים חייב רבי שמעון אומר בגופה בלא תעשה. חטאת ומחוסר זמן בין בגופה ובין בבעלים פטור ר' שמעון אומר הרי זה בלא תעשה הקומץ והמקבל דמו בחוץ פטור זה הכלל כל שהוא משם עבודה וראוי ליקרב בפנים חייבין עליו בחוץ וכל שאינו משום עבודה ואין ראוי ליקרב בפנים אין חייבין עליו בחוץ ר' אלעזר בר' שמעון אומר אף כל שהוא משום עבודה וראוי ליקרב בפנים עשה חזר כיוצא בו בפנים חייב חוץ מן השוחט.תוספתא זבחים פרק יב תוס ז