שְׁתֵּי פָרוֹת הָיוּ חוֹרְשׁוֹת בְּהַר הַמִּשְׁחָה. כׇּל זְמַן שֶׁשְּׁתֵּיהֶן חוֹרְשׁוֹת — כׇּל הָעָם אוֹכְלִין. נִיטֶּלֶת אַחַת מֵהֶן — תּוֹלִין; לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. נִיטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן — הִתְחִילוּ כׇּל הָעָם שׂוֹרְפִין. מַתְנִי׳ רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרוֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְולַד הַטּוּמְאָה עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טוּמְאָה עַל טוּמְאָתוֹ. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טוּמְאָה עַל טוּמְאָתוֹ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בַּפֶּסַח. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה. וּמוֹדִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תִּשָּׂרֵף זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת. גְּמָ׳ מִכְּדֵי בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְולַד הַטּוּמְאָה מַאי הָוֵי — שֵׁנִי, כִּי שָׂרֵיף לֵיהּ בַּהֲדֵי בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה מַאי הָוֵי — שֵׁנִי, שֵׁנִי וְשֵׁנִי הוּא. מַאי מוֹסִיף לוֹ טוּמְאָה עַל טוּמְאָתוֹ אִיכָּא? אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכָא בִּוְולַד וְולַד עָסְקִינַן, דְּהָוֵי לֵיהּ שְׁלִישִׁי, וְקָסָבַר שְׁלִישִׁי מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ שֵׁנִי. וְהָא אֵין אוֹכֶל מְטַמֵּא אוֹכֶל! דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא אוֹכֶל מְטַמֵּא אוֹכֶל, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא״ — הוּא טָמֵא, וְאֵין עוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ טָמֵא. הָנִיחָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּחוּלִּין, אֲבָל בִּתְרוּמָה וְקׇדָשִׁים — עוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ. וּלְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא נָמֵי דְּאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא חוּלִּין וּתְרוּמָה, אֲבָל בְּקָדָשִׁים — עוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא דְּאָמַר: מִקְרָא מָלֵא דִּיבֵּר הַכָּתוּב, לָא שְׁנָא חוּלִּין, לָא שְׁנָא תְּרוּמָה, לָא שְׁנָא קָדָשִׁים — אֵינוֹ עוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ. מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? דְּאִיכָּא מַשְׁקִין בַּהֲדֵי בָּשָׂר, דְּקָא מִיטַּמֵּא מֵחֲמַת מַשְׁקִין. אִי הָכִי, הַאי ״עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה״ — ״עִם הַבָּשָׂר וּמַשְׁקִין״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא: נְהִי דְּאֵין אוֹכֶל מְטַמֵּא אוֹכֶל מִדְּאוֹרָיְיתָא, מִדְּרַבָּנַן מִיהוּ מְטַמֵּא. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא: מִימֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק כּוּ׳. מִכְּדֵי שֶׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם מַאי הָוֵי — שְׁלִישִׁי. וְכִי מַדְלֵיק לֵיהּ בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת מַאי הָוֵי — שֵׁנִי. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן — שְׁלִישִׁי מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ שֵׁנִי, הַיְינוּ הָךְ?! אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכָא בְּנֵר שֶׁל מַתֶּכֶת עָסְקִינַן, דְּרַחֲמָנָא אָמַר:
וַיֹּ֩אמֶר֩ גָּ֨ד הַנָּבִ֜יא אֶל־דָּוִ֗ד לֹ֤א תֵשֵׁב֙ בַּמְּצוּדָ֔ה לֵ֥ךְ וּבָֽאתָ־לְּךָ֖ אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיָּבֹ֖א יַ֥עַר חָֽרֶת׃ {ס} וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל כִּ֚י נוֹדַ֣ע דָּוִ֔ד וַאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וְשָׁאוּל֩ יוֹשֵׁ֨ב בַּגִּבְעָ֜ה תַּֽחַת־הָאֶ֤שֶׁל בָּֽרָמָה֙ וַחֲנִית֣וֹ בְיָד֔וֹ וְכׇל־עֲבָדָ֖יו נִצָּבִ֥ים עָלָֽיו׃וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל לַֽעֲבָדָיו֙ הַנִּצָּבִ֣ים עָלָ֔יו שִׁמְעוּ־נָ֖א בְּנֵ֣י יְמִינִ֑י גַּם־לְכֻלְּכֶ֗ם יִתֵּ֤ן בֶּן־יִשַׁי֙ שָׂד֣וֹת וּכְרָמִ֔ים לְכֻלְּכֶ֣ם יָשִׂ֔ים שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹת׃מקרא שמואל א פרק כב פסוק ח
תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. הוֹרָייָה בְהוֹרָייָה מָה הֵן שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. הֵיךְ עֲבִידָא. אָֽכְלוּ צִיבּוּר חֲלָבִים וְהִפְרִישׁוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן. אִין תֵּימַר. תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. בֵּית דִּין חַייָבִין. אִין תֵּימַר. אֵין תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. בֵּית דִּין פְּטוּרִין. כתי פְּשִׁיטָא לָךְ. תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. הוֹרָייָה בְהוֹרָייָה מָה הֵן שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. הֵיךְ עֲבִידָא. הוֹרוּ בֵית דִּין. חֵלֶב כּוּלְייָא שֶׁלְּיָמִין מוּתָּר וְשֶׁלִּשְׂמֹאל ולו מִכְסֶה אָסוּר. חָֽזְרוּ וְהֶחֱלִיפוּ. אָֽכְלוּ רוֹב בָּרִאשׁוֹנָה וָרוֹב בַּשְּׁנִייָה. אִין תֵּימַר. מִצְטָֽרְפִין. חַייָבִין אַחַת. וְאִין תֵּימַר. אֵין מִצְטָֽרְפִין. חַייָבִין שְׁתַיִם. שְׁתֵּי הוֹרָיוֹת בָּעֲבוֹדָה אַחַת מָה הֵן שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. הֵיךְ עֲבִידָא. אָֽכְלוּ רוֹב וְשָׁחֲטוּ רוֹב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר חַייָבִין אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן חַייָבִין שְׁתַּיִם. אָֽכְלוּ מִיעוּט בָּרִאשׁוֹנָה וּמִיעוּט בַּשְּׁנִייָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר חַייָבִין. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פְּטוּרִין.אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְשָׂהוּת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אָמַר. נוֹתְנִין לוֹ שָׁהוּת עַד שֶׁיִּשְׁמַע. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁיִּשְׁפַּע. וְתַנֵּי כֵן. הוֹרוּ בֵית דִּין בְּשׁוּק הָעֶלְיוֹן וְיָחִיד בְּשׁוּק הַתַּחְתּוֹן. בֵּית דִּין בַּבַּיִת וְיָחִיד בָּעֲלִיּיָה. פָּטוּר עַד שֶׁיִּשְׁמַע מַמָּשׁ.עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה אַדַּיִין הוּא סָפֵק. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. בָּעוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי תְחוּמִין. בֵּין שְׁנֵי תְחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִתְחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.תלמוד ירושלמי הוריות פרק א הלכה ב