לאתויי עבדים ולמאן דתני עבדים בהדיא לאתויי מאי לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה ואין הכל מוציאין לאתויי עבד שברח מח"ל לארץ: הכל מעלין לירושלים לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה ואין הכל מוציאין לאתויי מאי לאתויי מנוה הרעה לנוה היפה: הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים פשיטא אי הני לא מחייבי מאן מיחייבי כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו ואמר מר תשבו שבעת ימים כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה: הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב (דברים כב, יא) לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמחייב במצות ציצית והני כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו קמ"ל נהי דאישתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי: הכל חייבין בתפילין כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב (דברים ו, ח) וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך כל דאיתיה במצוה דיד איתיה במצוה דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב (ויקרא ו, ג) ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי כדתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד ומאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו ראש נמי כתיב (שמות כט, ו) ושמת המצנפת על ראשו תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם מאן דליתיה אלא בתקיעה דחד יומא חייב והני כהנים הואיל ואיתנהו בתקיעה כוליה שתא דכתיב (במדבר י, י) ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אימא לא ליחייבו מי דמי התם חצוצרות הכא שופר איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות דאיתיה במצות יובל איתיה במצות ראש השנה דליתיה במצות יובל ליתיה במצות ר"ה והני כהני הואיל וליתנהו במצות דיובל דתנן כהנים ולוים מוכרין לעולם מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה חַטָּאת לָזוֹ, וְעוֹלָה לָזוֹ, עָשָׂה כֻלָּן לְמַעְלָן, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. כֻּלָּן לְמַטָּן, מֱחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן, שְׁתֵּיהֶן פָּסוּל, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, חַטָּאת קְרֵבָה לְמַעְלָן וְעוֹלָה לְמַטָּן: חַטָּאת וְעוֹלָה וּסְתוּמָה וּמְפֹרֶשֶׁת, עָשָׂה כֻלָּן לְמַעְלָן, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. כֻּלָּן לְמַטָּה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא סְתוּמָה, וְהִיא מִתְחַלֶּקֶת בֵּינֵיהֶן: חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן חַטָּאת שֶׁבַּחוֹבָה. חוֹבָה שְׁנַיִם בְּחַטָּאת, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. וְחַטָּאת שְׁנַיִם בְּחוֹבָה, הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר. וְכֵן עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה. חוֹבָה שְׁנַיִם בְּעוֹלָה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. עוֹלָה שְׁנַיִם בְּחוֹבָה, הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר: משנה קינים פרק ג משנה ו חומר בפיגול שאין בנותר ובטמא ובנותר ובטמא שאין בפגול שהפיגול נוהג במחשבה ונוהג לפני זריקת דמים ואם נתפגל מקצת הזבח נתפגל כולו מה שאין כן בנותר וטמא. חומר בנותר ובטמא שהדברים שאין חייבין עליהן משום פיגול חייב עליו משום נותר וטמא נותר חייבין עליו משום נותר ומשום טמא מה שאין כן בפיגול. חומר בפגול ובנותר שאין בטמא ובטמא שאין בפגול ובנותר שהפגול והנותר בידיעה אחת והטמא בשתי ידיעות פגול ונותר בקבועה וטמא בעולה ויורד פגול ונותר לא הותרו מכללן והטמא הותר מכללו. חומר בטמא שהטמא נוהג <בבהמה> [בתרומה] ונוהג לאחר זריקת דמים ואם נטמא מקצת האבר נטמא כולו מה שאין כן בפגול ובנותר.חומר בטמא שאין ביוצא וביוצא שאין בטמא שהטמא נוהג בקדשי קדשים ובקדשים קלים ונוהג בקדשי הגבול מה שאין כן ביוצא. חומר ביוצא שהיוצא לא הותר מכללו ואין הציץ מרצה עליו מה שאין כן בטמא. באיזה טמא אמרו בטמא שאכל בשר טהור ובשר טמא אבל טהור שאכל בשר טמא והאוכל מן הקדשים <לאחר> [לפני] זריקת דמן ומן העולה ומן האמורין בין לפני זריקת דמן ובין לאחר זריקת דמן הרי זה לוקה את הארבעים כללו של דבר אין חייבין קרבן אלא על פגול ונותר וטמא.לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם השם לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח וחטאת ואשם לשם חטאת אמר ר' יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד בכל אלה כשר שהן תנאי בית דין שאין מחשבה הולכת אלא לאחר העובד. לעולם אין הכל הולך אלא לאחר השוחט שהשוחט מתכוין לשם חטאת והבעלים מתכוונין לשם עולה השוחט מתכוין לשם עולה והבעלים מתכוונין לשם חטאת לעולם אין הכל הולך אלא לאחר השוחט.תוספתא זבחים פרק ה תוס ח קודםהבא