בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח, אֲבָל יֵשׁ בְּשִׁיפּוּעָהּ טֶפַח — שִׁיפּוּעֵי אֹהָלִים כְּאֹהָלִים דָּמוּ. וְאָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: סְיָינָא — שְׁרֵי. וְהָתַנְיָא אָסוּר! לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאִית בֵּיהּ טֶפַח, הָא — דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח. אֶלָּא מֵעַתָּה: שַׁרְבֵּיב בִּגְלִימֵיהּ טֶפַח, הָכִי נָמֵי דְּאָסוּר? אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּמִיהַדַּק, הָא — דְּלָא מִיהַדַּק. מַתְנִי׳ מַחְזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְהָעֶלְיוֹן — כָּאן וְכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעֶלְיוֹן — בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַתַּחְתּוֹן — בַּמְּדִינָה. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: צִיר דֶּלֶת שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, בַּמִּקְדָּשׁ — מַחֲזִירִין, בַּמְּדִינָה — דּוֹחֲקִין. וְהָעֶלְיוֹן — כָּאן וְכָאן לֹא יַחֲזִיר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. וְאִם תָּקַע — חַיָּיב חַטָּאת. שֶׁל בּוֹר וְשֶׁל דּוּת וְשֶׁל יָצִיעַ — לֹא יַחְזִיר, וְאִם הֶחְזִיר חַיָּיב חַטָּאת. מַתְנִי׳ מַחְזִירִין רְטִיָּה בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. אִם בַּתְּחִילָּה — כָּאן וְכָאן אָסוּר. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: רְטִיָּה שֶׁפֵּרְשָׁה מֵעַל גַּבֵּי מַכָּה — מַחְזִירִין בְּשַׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הוּחְלְקָה לְמַטָּה — דּוֹחֲקָהּ לְמַעְלָה, לְמַעְלָה — דּוֹחֲקָהּ לְמַטָּה, וּמְגַלֶּה מִקְצָת הָרְטִיָּה וּמְקַנֵּחַ פִּי הַמַּכָּה, וְחוֹזֵר וּמְגַלֶּה מִקְצָת רְטִיָּה וּמְקַנֵּחַ פִּי הַמַּכָּה. וּרְטִיָּה עַצְמָהּ לֹא יְקַנֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. וְאִם מֵירַח — חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי, אֲבָל פֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ אַבָּא, נְפַלָה לֵיהּ אַבֵּי סַדְיָא, וְקָא מַהְדַּר לֵיהּ. אָמֵינָא לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מַחְלוֹקֶת שֶׁפֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי, אֲבָל פֵּירְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע — אָסוּר, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה! אָמַר לִי: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי. מַתְנִי׳ קוֹשְׁרִין נִימָא בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְאִם בַּתְּחִילָּה — כָּאן וְכָאן אָסוּר. גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה — לֹא הָיָה קוֹשְׁרָהּ אֶלָּא עוֹנְבָהּ! לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבָּנַן, וְהָא — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, קוֹשְׁרָהּ. לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֵין דּוֹחִין, עוֹנְבָהּ. אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה נָמֵי! אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי יְהוּדָה, וְהָא — רַבָּנַן. וְרַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְּמַאן? מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה גדנפא דלישא אפומא ומליוה מיא וארתחה אמר רבא מאן חכים למעבד כי הא מילתא אי לאו רב עקביה דגברא רבא הוא קסבר כבולעו כך פולטו מה בולעו בנצוצות אף פולטו בנצוצות:הסכין שפה והיא טהורה: אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשרה פעמים בקרקע אמר רב הונא בריה דרב יהושע ובקרקע שאינה עבודה א"ר כהנא ובסכין יפה שאין בה גומות תניא נמי הכי סכין יפה שאין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונןכי הא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא אייתו לקמייהו אתרוגא פסק אכל פסק והב ליה לבאטי בר טובי הדר דצה עשרה זימני בארעא פסק הב ליה למר יהודה א"ל באטי בר טובי וההוא גברא לאו בר ישראל הוא א"ל מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויהתלמוד בבלי עבודה זרה דף עו עמוד ב מצותה בארבעה בגדי לבן של כהן הדיוט. עשאה בבגדי זהב ובבגדי חול פסולה. שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי פרה במה נעשית אמר להם בבגדי זהב אמרו לו למדתנו בבגדי לבן אמר להם יפה אמרתם אם מעשה שעשו ידי וראו עיני שכחתי ששמעו אזני על אחת כמה וכמה. ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים. ויש אומרים הלל הזקן שאלו לא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים. שהיה ר' יהושע אומר השונה ואינו עמל כאיש שזורע ואינו קוצר. הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת ר"ע אומר זמר בה תדירא זמר.אין שורפין שתי פרות בבת אחת. משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש. שרפה בשני חצאין זו אחר זו א"ר אומר אני בזו שהיא כשרה. פרה שאירע בה פסול לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים ר' שמעון אומר בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אין מטמאה בגדים מפני שהיא נדונית על שם סופה. אמר ר' שמעון מצאתי חנינא בן גמליאל ואמר לי פרה שאירע בה פסול מהו אמרתי לו לפני פסולה מטמא בגדים אחר פסולה אינו מטמא בגדים אמר לי והלא משמך אמרו לו לר' אלעזר בין לפני פסולה בין לאחר פסולה מטמא בגדים מפני שהיא נדונת על שם סופה אמרתי לו לא אמרתי בין אמרתי בין לא אמרתי נראין דברי.לעולם מרבין לה עצים אמר ר' יהודה אף כשהיו מרבים לא היו מרבים אלא חבילי אזוב שאפרן מרובה ויפה. כל מעשה פרה ביום חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקידוש. כל מעשיה בכהנים חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקידוש. <לעולם אין ממלאין> ואין מקדשין ואין מזין ממנה עד שתעשה אפר. כל מעשיה מלאכה פוסלת בהן חוץ מאסיפת אפרה והזאת מימיה.תוספתא פרה פרק ד תוס ז קודםהבא