וּכְגוֹן שֶׁנִּפְרְצָה בְּקֶרֶן זָוִית. דְּפִיתְחָא בְּקֶרֶן זָוִית לָא עָבְדִי אִינָשֵׁי. וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְׁתֵּי רוּחוֹתָיו. מַאי שְׁנָא מֵרוּחַ אַחַת, דְּאָמְרִינַן: פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. מִשְׁתֵּי רוּחוֹת נָמֵי לֵימָא: פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם! אָמְרִי דְּבֵי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּגוֹן שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית וְקֵירוּיוֹ בַּאֲלַכְסוֹן, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ בְּיָתֵר מֵעֶשֶׂר. אִי הָכִי, מֵרוּחַ אַחַת נָמֵי! מִשּׁוּם בַּיִת. וּבַיִת גּוּפֵיהּ תִּקְשֵׁי: מַאי שְׁנָא מֵרוּחַ אַחַת, דְּאָמְרִינַן פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם, מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת נָמֵי נֵימָא: פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם! וְתוּ: מִי אִית לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם? וְהָא אִתְּמַר: אַכְסַדְרָה בְּבִקְעָה, רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת! הָא לָא קַשְׁיָא: כִּי לֵית לֵיהּ — בְּאַרְבַּע, אֲבָל בְּשָׁלֹשׁ — אִית לֵיהּ. מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא! כִּדְאָמְרִי בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּגוֹן שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית וְקֵירוּיוֹ בַּאֲלַכְסוֹן, הָכָא נָמֵי, כְּגוֹן שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית וְקֵירוּיוֹ בְּאַרְבַּע. שְׁמוּאֵל לֹא אָמַר כְּרַב, אֲלַכְסוֹן לָא קָתָנֵי. וְרַב לָא אָמַר כִּשְׁמוּאֵל, אִם כֵּן הָוְיָא לֵיהּ אַכְסַדְרָה, וְרַב לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: אַכְסַדְרָה מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ. דְּאִיתְּמַר, אַכְסַדְרָה בְּבִקְעָה. רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. רַב אָמַר: מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלָּהּ, אָמְרִינַן פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, לָא אָמְרִינַן פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. בְּעֶשֶׂר — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי — בְּיָתֵר מֵעֶשֶׂר. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּיָתֵר — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי — בְּעֶשֶׂר. וְהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה:
התולש עולשין לאכול כגרוגרת לבהמה כמלא פי [הגדי] לתקן הארץ כל שהן אם נתכוין בכולן חייב שתים אם היה מתעסק ותלש פטור המזרד זרדין לאכילה כגרוגרת לבהמה כמלא פי הגדי לתקן [אילן] כל שהן אם מתכונין בכולן חייב שתים אם היה מתעסק וזירד פטור.החופר החורש והחורץ מלאכה אחת הן הדש [והכותש והנופט] מלאכה אחת התולש והקוצר והבוצר והמוסק והגודר [והעודר] מלאכה אחת המכבש והסוחט מלאכה אחת ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר [צבעים קבעו] סחיטה מלאכה בפני עצמה הבורר [והטוחן והמרקד] והלש והאופה לאכילה [בכגרוגרת] לבהמה כמלא פי [הגדי] לצבוע כדי לצבוע בו קטן ושאר כל הדברים כשיעור לטומאתן כך שיעור להוציאן התולש כנף מן העוף [הקוטמו] והמורטו חייב שלש חטאות.אין יונקין מבהמה טהורה ביו"ט [ואצ"ל בשבת אבא שאול אומר יונקין היינו מבהמה טהורה ביו"ט] לא תקל אשה מדדיה ותחליב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה אין יונקין לא מן הנכרית ולא מבהמה טמאה ואם היה דבר של סכנה מותר שאין כל דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים.תוספתא שבת פרק י תוס טו
רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שִׁכְחָה. כְּבְיָכוֹל הָא בִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שָֽׁכְחָן. מַה טַעַם. נוֹשֵׂא עָוֹ֛ן. נוֹשֵׁא כְתִיב. וְכֵן דָּוִד אָמַר נָ֭שָׂאתָ עֲוֹ֣ן עַמֶּ֑ךָ כִּסִּ֖יתָ כָל־חַטָּאתָ֣ם סֶֽלָה׃שָׁאַל רִבִּי מַתְיָה בֶּן חָרָשׁ אֶת רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בִּישִׁיבָה אָמַר לוֹ. שָׁמַעְתָּה אַרְבָּעָה חֲלוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ. אָמַר לוֹ. שְׁלֹשָׁה הֵן חוּץ מִן הַתְּשׁוּבָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שֽׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּה֭ מְשׁוּבוֹתֵיכֶם. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶם֭ לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם וגו׳. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וּפָקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וּבִנְגָ֘עִ֥ים עֲוֹנָֽם. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר אִם־יְ֠כֻפַּר הֶעָוֹן֙ הַזֶּה֚ לָכֶם֙ עַד־תְּמוּתוּן וגו׳. כֵּיצַד. הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב מִיָּד אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שֽׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּה֭ מְשׁוּבוֹתֵיכֶם. הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת בְּלֹא תַעֲשֶׂה הַתְּשׁוּבָה תוֹלָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶם֭ וגו׳. הָעוֹבֵר עַל הַכְּרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין בְּמֵזִיד הַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפְּרִין מֶחֱצָה וְהַיִּיסּוּרִין מְכַפְּרִין מֶחֱצָה. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר וּפָקַדְתִּ֣י בְשֵׁ֣בֶט פִּשְׁעָ֑ם וגו׳. אֲבָל מִי שֶׁנִּתְחַלֵּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת וְלֹא יּוֹם הַכִּיפּוּרִם לְכַפֵּר וְלֹא הַיִּיסּוּרִין לְמָרֵק. אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפְּרִין שְׁלִישׁ וְיִיסּוּרִין שְׁלִישׁ וּמִיתָה מְמָרֶקֶת שְׁלִישׁ. וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר אִם־יְ֠כֻפַּר הֶעָוֹן֙ הַזֶּה֚ לָכֶם֙ עַד־תְּמוּתוּן. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַמִּיתָה מְמָרֶקֶת.אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר. כֵּיצַד הוּא מְכַפֵּר. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. כָּל־שֶׁהוּא כָּל־שֶׁהוּא. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. בַּסּוֹף. מַה מַפְקָא מִבֵּינֵיהוֹן. מֵת מִיָּד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא כְּבָר כִּפֵּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה לֹא כִּיפֵּר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי זְעִירָה. חוֹמֶר בַּשָּׂעִיר מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וּבַיּוּם הַכִּיפּוּרִים מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּשָּׂעִיר. שֶׁיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר בְּלֹא שָׂעִיר וְשָׁעִיר אֵינוֹ מְכַפֵּר בְּלֹא יוֹם הַכִּיפּוּרִים. חוֹמֶר בַּשָּׂעִיר שֶׁהַשָּׂעִיר מְכַפֵּר מִיָּד וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מִשֶׁתֶּחְשָׁךְ. אָמַר רִבִּי הוּנָא. אִיתְתָּבַת קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה בְדַעְתָּן לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר וְלֹא הֵבִיאוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֶן יוֹסֵה. וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. וִיכַפֵּר מִיָּד.תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה א