עירובין דף פז-ב דפי תלמוד בבלי

הָכָא רְשׁוּיוֹת דְּרַבָּנַן. וְהָא רַבִּי יוֹחָנָן בָּרְשׁוּיוֹת דְּרַבָּנַן נָמֵי אָמַר, (דְּתַנְיָא): כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרוֹחַב אַרְבָּעָה — מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ פֵּירוֹת — אֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין. נִפְרַץ הַכּוֹתֶל, עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת — מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפֶתַח. יוֹתֵר מִכָּאן — מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם. וְהָוֵינַן בַּהּ: אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה מַאי? אָמַר רַב: אֲוִיר שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, וְלֹא יָזִיז בּוֹ מְלֹא נִימָא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵלּוּ מַעֲלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ מַעֲלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין. וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה — מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים וְלִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַתֵּף עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ! הָהִיא זְעֵירִי אַמְרַהּ. וְלִזְעֵירִי קַשְׁיָא הָא! זְעֵירִי מוֹקֵים לַהּ בְּאַמַּת הַמַּיִם גּוּפַהּ. וְרַב דִּימִי תַּנָּאֵי הִיא. וְתִיהְוֵי כִּי חוֹרֵי כַּרְמְלִית! אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חֲנִינָא בַּר אָבִין דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין חוֹרִין לְכַרְמְלִית. רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא יֵשׁ חוֹרִין לְכַרְמְלִית — הָנֵי מִילֵּי בִּסְמוּכָה. הָכָא, בְּמוּפְלֶגֶת. רָבִינָא אָמַר: כְּגוֹן דַּעֲבַד לַהּ נִיפְקֵי אַפּוּמַּהּ. וְאָזְדוּ רַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְטַעְמֵיהּ. מַתְנִי׳ גְּזוּזְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֵּין מִלְּמַעְלָה, בֵּין מִלְּמַטָּה. וְכֵן שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, עָשׂוּ לְעֶלְיוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לְתַחְתּוֹנָה — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. גְּמָ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כַּחֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא. דְּתַנְיָא, חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: גְּזוּזְטְרָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַמּוֹת חוֹקֵק בָּהּ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, וּמְמַלֵּא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא: לֹא הִתִּיר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא אֶלָּא בְּיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ אוֹגָנִים, וַעֲיָירוֹת וְקַרְפֵּיפוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ, אֲבָל בִּשְׁאָר מֵימוֹת — לֹא. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הִתִּיר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא לְאַנְשֵׁי טְבֶרְיָא: מְמַלְּאִין מַיִם מִגְּזוּזְטְרָא בַּשַּׁבָּת, וְטוֹמְנִין בְּעֵצָה, וּמִסְתַּפְּגִין בַּאֲלוּנְטִית. מְמַלְּאִין מַיִם מִגְּזוּזְטְרָא בַּשַּׁבָּת: הָא דַּאֲמַרַן. וְטוֹמְנִין בְּעֵצָה מַאי הִיא, דְּתַנְיָא: הִשְׁכִּים לְהָבִיא פְּסוֹלֶת, אִם בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּשׁ עָלָיו טַל — הֲרֵי הוּא בְּ״כִי יוּתַּן״, וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִבָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ — אֵינוֹ בְּ״כִי יוּתַּן״. וּסְתָם