הֲוָה אָמֵינָא: דִּירַת גּוֹי שְׁמָהּ דִּירָה, קָא מַשְׁמַע לַן דְּדִירַת גּוֹי לֹא שְׁמָהּ דִּירָה. וְאִי מֵהָכָא — הֲוָה אָמֵינָא: לָא יָדַעְנָא בָּתִּים כַּמָּה, קָא מַשְׁמַע לַן בָּתִּים תְּרֵין. הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב אֲפִילּוּ חָצֵר, טַעְמָא דְּרַב דְּקָא סָבַר אָסוּר לַעֲשׂוֹת יָחִיד בִּמְקוֹם גּוֹי. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּשְׁמַעְנָא לֵיהּ לְרַבִּי טַבְלָא דְּאָמַר: ״גּוֹי גּוֹי״ תְּרֵי זִימְנֵי, וְלָא יָדַעְנָא מַאי אָמַר. מַתְנִי׳ שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, עֵירְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירְבָה הַחִיצוֹנָה — הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה וְלֹא הַפְּנִימִית — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ — זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב — הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים — אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב. גְּמָ׳ כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ — אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁרֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת — כָּךְ רֶגֶל הָאֲסוּרָה אֵינָהּ אוֹסֶרֶת. תְּנַן: עֵירְבָה חִיצוֹנָה וְלֹא פְּנִימִית שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא, מַאי אִירְיָא רֶגֶל אֲסוּרָה? אֲפִילּוּ רֶגֶל מוּתֶּרֶת נָמֵי. אֶלָּא לָאו רַבָּנַן! לְעוֹלָם רַבִּי עֲקִיבָא, וְלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי. תְּנַן: עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ — זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. טַעְמָא דְּעֵירְבָה, הָא לֹא עֵירְבָה — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, וְהָא הַאי תַּנָּא דְּאָמַר: רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת רֶגֶל הָאֲסוּרָה אוֹסֶרֶת, מַנִּי הָא? אִילֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא הִיא — אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת נָמֵי, אֶלָּא לָאו, רַבָּנַן הִיא. וְעוֹד: מִדְּסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא, רֵישָׁא לָאו רַבִּי עֲקִיבָא. כּוּלַּהּ רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ — זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁעָשְׂתָה דַּקָּה, אֲבָל לֹא עָשְׂתָה דַּקָּה — חִיצוֹנָה אֲסוּרָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר אֶת הַחִיצוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. מֵתִיב רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים אֵין צְרִיכִין לְעָרֵב. הָא שֶׁל רַבִּים צְרִיכִין לְעָרֵב, אַלְמָא רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת! וְעוֹד מֵתִיב רָבִינָא: שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב — הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. שָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. טַעְמָא דְּשֶׁכַח, הָא לָא שָׁכַח — שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת. אַלְמָא רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת. אֶלָּא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יַנַּאי: שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר: תַּנָּא קַמָּא סָבַר: רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אוֹסֶרֶת. וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי: כְּשֵׁם שֶׁרֶגֶל מוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת — כָּךְ רֶגֶל הָאֲסוּרָה אֵינָהּ אוֹסֶרֶת. נָתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד בֵּין מִן הַפְּנִימִית וְכוּ׳. מַאי מָקוֹם אֶחָד? (סִימָן חִיצוֹנָה עַצְמָהּ בְּבֵית יְחִידָאָה רָבִינָא דְּלָא מְשַׁכַּח בִּפְנִים) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חִיצוֹנָה, וּמַאי קָרוּ לָהּ ״מָקוֹם אֶחָד״ — מָקוֹם הַמְיוּחָד לִשְׁתֵּיהֶן.
והתניא א"ר אלעזר בר' צדוק המפלת מין בהמה וחיה לדברי ר"מ ולד ולדברי חכמים אינו ולד ובעופות תיבדקלמאן תיבדק לאו לדברי ר"מ דאמר קריא וקיפופא אין שאר עופות לאאמר רב אחא בריה דרב איקא לא תיבדק לרבנן דאמרי קריא וקיפופא אין שאר עופות לאתלמוד בבלי נידה דף כג עמוד א
אוכל שנפרץ ומעורה במקצת אם יש לו יד אוחזין אותו ביד. עלה אוחזין אותו בעלה יש לו זה וזה אוחז באיזו מהן שירצה אין לו לא זה ולא זה ר"מ אומר בגדול ר' יהודה אומר בקטן ר' נחמיה אומר בטהור וחכ"א בטמא. בד"א בטבול יום אבל בשאר כל הטומאות הרי זו חיבור רבי אומר אחד טבול יום ואחד שאר כל הטומאות היה נמשך עמו חבור ואם לאו אינו חבור.עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה נתחייבת בחלה ואינה נפסלת בטבול יום דברי ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש פוסלין א"ר מנחם בר יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו וא"ל זה מין אחד וזה שני מינין.ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה כל הסדר העליון חבור דברי ר' יוסי ור"ש ור' יהודה אומר אינו חיבור אלא הקלח שכנגד ידו. על זו העיד ר' ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה שאינו חבור אלא הקלח שכנגד ידו. אמר ר' יוסי לא על זו העיד אלא על העשוי כמו כובע שהוא חבור.תוספתא טבול יום פרק ב תוס ו