יָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁשְּׂכַרְתֶּם. תָּהוּ בָּהּ נְהַרְדָּעֵי: וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שׂוֹכֵר כִּמְעָרֵב דָּמֵי. מַאי לָאו: מָה מְעָרֵב מִבְּעוֹד יוֹם, אַף שׂוֹכֵר מִבְּעוֹד יוֹם! לָא, מָה מְעָרֵב וַאֲפִילּוּ בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, אַף שׂוֹכֵר בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וּמָה מְעָרֵב אֲפִילּוּ שְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ, אַף שׂוֹכֵר אֲפִילּוּ שְׂכִירוֹ וּלְקִיטוֹ. וּמָה מְעָרֵב חֲמִשָּׁה שֶׁשְּׁרוּיִן בְּחָצֵר אַחַת — אֶחָד מְעָרֵב עַל יְדֵי כּוּלָּן, שׂוֹכֵר נָמֵי, חֲמִשָּׁה שֶׁשְּׁרוּיִן בְּחָצֵר אַחַת — אֶחָד שׂוֹכֵר עַל יְדֵי כּוּלָּן. תָּהֵי בַּהּ רַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַאי תִּהְיָיא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: גַּבְרָא רַבָּה כְּרַבִּי זֵירָא לָא יָדַע מַאי תִּהְיָיא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר? קָא קַשְׁיָא לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל רַבֵּיהּ. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל מָקוֹם שֶׁאוֹסְרִין וּמְעָרְבִין — מְבַטְּלִין. מְעָרְבִין וְאֵין אוֹסְרִין, אוֹסְרִין וְאֵין מְעָרְבִין — אֵין מְבַטְּלִין. כׇּל מָקוֹם שֶׁאוֹסְרִין וּמְעָרְבִין — מְבַטְּלִין, כְּגוֹן שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ. מְעָרְבִין וְאֵין אוֹסְרִין — אֵין מְבַטְּלִין, כְּגוֹן שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת וּפֶתַח אֶחָד בֵּינֵיהֶן. אוֹסְרִין וְאֵין מְעָרְבִין — אֵין מְבַטְּלִין. לְאֵתוֹיֵי מַאי, לָאו לְאֵתוֹיֵי גּוֹי? וְאִי דַּאֲתָא מֵאֶתְמוֹל — לוֹגַר מֵאֶתְמוֹל!
כִּירָה, תְּחִלָּתָהּ שָׁלֹשׁ, וּשְׁיָרֶיהָ שָׁלֹשׁ, מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ. אֵיזֶהוּ גְמַר מְלַאכְתָּהּ, מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה, כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בְאִלְפָּס. הַכֻּפָּח, עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה, שִׁעוּרוֹ כַּתַּנּוּר. עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל, שִׁעוּרוֹ כַּכִּירָה. הָאֶבֶן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר טֶפַח, וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, חִבּוּר. הַיּוֹצֵא מִן הַכֻּפָּח, עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה, שִׁעוּרוֹ כַּתַּנּוּר. עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל, שִׁעוּרוֹ כַּכִּירָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא אָמְרוּ טֶפַח, אֶלָּא בֵין הַתַּנּוּר וְלַכֹּתֶל. הָיוּ שְׁנֵי תַנּוּרִין סְמוּכִים זֶה לָזֶה, נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח וְלָזֶה טֶפַח, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר:
עֲטֶרֶת כִּירָה, טְהוֹרָה. טִירַת הַתַּנּוּר, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים, מִטַּמְּאָה בְמַגָּע וּבַאֲוִיר. פְּחוּתָה מִכָּאן, טְהוֹרָה. אִם חִבְּרָהּ לוֹ, אֲפִלּוּ עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים טְמֵאָה. בֵּית הַפַּךְ וּבֵית הַתְּבָלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה, מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בַּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְטַהֵר:
תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, אוֹ שֶׁהֻסַּק בְּבֵית הָאֻמָּן, טָמֵא. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְלֵקָה בְתַנּוּרֵי כְפַר סִגְנָה, וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה, וְטִמְּאָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
משנה כלים פרק ה משנה ה
אמר רב ששת לא קשיא הא דאמדוהו לארבעים וחדא הא דאמדוהו לארבעים ותרתי:מתני׳ כיצד מלקין אותו כופה שתי ידיו על העמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו חזן הכנסת עומד עליו ורצועה בידו של עגל כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח וראשה מגעת על פי כריסוומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר (דברים כה, ב) והפילו השופטתלמוד בבלי מכות דף כב עמוד ב