אוֹצָר, מָה אוֹצָר זֶה רָחָב מִלְּמַטָּה וְקָצָר מִלְמַעְלָה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַפֵּירוֹת — אַף הָאִשָּׁה רְחָבָה מִלְּמַטָּה וּקְצָרָה מִלְמַעְלָה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַוָּלָד. ״וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם״ — מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹשְׁבִינוּת לָאָדָם הָרִאשׁוֹן, מִכָּאן לַגָּדוֹל שֶׁיַּעֲשֶׂה שׁוֹשְׁבִינוּת לַקָּטָן וְאַל יֵרַע לוֹ. וּלְמַאן דְּאָמַר פַּרְצוּף, הֵי מִינַּיְיהוּ סָגֵי בְּרֵישָׁא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא דְּזָכָר סָגֵי בְּרֵישָׁא, דְּתַנְיָא: לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּדֶּרֶךְ, וַאֲפִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. נִזְדַּמְּנָה עַל הַגֶּשֶׁר יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין. וְכׇל הָעוֹבֵר אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּנָּהָר — אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּרְצֶה מָעוֹת לְאִשָּׁה מִיָּדוֹ לְיָדָהּ אוֹ מִיָּדָהּ לְיָדוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּסְתַּכֵּל בָּהּ, אֲפִילּוּ דּוֹמֶה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁקִּיבֵּל תּוֹרָה מֵהַר סִינַי — לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע״ — לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. אָמַר רַב נַחְמָן: מָנוֹחַ עַם הָאָרֶץ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי אֶלְקָנָה דִּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ״, הָכִי נָמֵי? וְגַבֵּי אֱלִישָׁע דִּכְתִיב: ״וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ״, הָכִי נָמֵי? אֶלָּא: אַחֲרֵי דְּבָרֶיהָ וַעֲצָתָהּ, הָכָא נָמֵי — אַחֲרֵי דְּבָרֶיהָ וַעֲצָתָהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: וּלְמַאי דְּאָמַר רַב נַחְמָן מָנוֹחַ עַם הָאָרֶץ הָיָה, אֲפִילּוּ בֵּי רַב נָמֵי לָא קְרָא. דִּכְתִיב: ״וַתָּקׇם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ״, וְלָא לִפְנֵי הָאִישׁ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַחֲרֵי אֲרִי וְלֹא אַחֲרֵי אִשָּׁה. אַחֲרֵי אִשָּׁה וְלֹא אַחֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֲחוֹרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּנִידּוּי, הוֹלִיד רוּחִין וְשֵׁידִין וְלִילִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ״, מִכְּלָל דְּעַד הָאִידָּנָא לָאו כְּצַלְמוֹ אוֹלֵיד. מֵיתִיבִי, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן חָסִיד גָּדוֹל הָיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּקְנְסָה מִיתָה עַל יָדוֹ, יָשַׁב בְּתַעֲנִית מֵאָה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וּפֵירַשׁ מִן הָאִשָּׁה מֵאָה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְהֶעֱלָה זִרְזֵי תְּאֵנִים עַל בְּשָׂרוֹ מֵאָה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה. כִּי קָאָמְרִינַן הָהוּא, בְּשִׁכְבַת זֶרַע דַּחֲזָא לְאוּנְסֵיהּ. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמְרִים בְּפָנָיו, וְכוּלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. מִקְצָת שִׁבְחוֹ בְּפָנָיו, דִּכְתִיב: ״כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה״, כּוּלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, דִּכְתִיב: ״נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו״. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ״ — אָמְרָה יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כְּזַיִת וּמְסוּרִין בְּיָדְךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִין כִּדְבַשׁ וּתְלוּיִן בְּיַד בָּשָׂר וָדָם. כְּתִיב הָכָא ״טָרָף״, וּכְתִיב הָתָם ״הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חוּקִּי״. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: כׇּל בַּיִת שֶׁנִּשְׁמָעִין בּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה בַּלַּיְלָה, שׁוּב אֵינוֹ נֶחְרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עוֹשָׂי נוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלָּיְלָה״. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דַּיּוֹ לָעוֹלָם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ״. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: נִתְקַלְּלָה בָּבֶל — נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵינֶיהָ, נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן — נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵינֶיהָ. נִתְקַלְּלָה בָּבֶל נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵינֶיהָ — דִּכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִיפּוֹד וְאַגְמֵי מָיִם״. נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵינֶיהָ — דִּכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּי שׁוֹמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה
כל אלו שאמרו מכבסין במועד מותר לכבס בתוך שלשים יום של אבל אע"פ שהתירו לו לכבס לא יוליך כליו לכובס אבל מכבס הוא בצנעה בתוך ביתו כשם שאסור לספר ולכבס כך אסור ליטול צפרנים דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר וכן היה רבי יהודה אומר הבאין מחוף הים וממדינת הים אסורין [לכבס ולספר וחכמים מתירין אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בזמן שלא נטל רשות ודברי חכמים בזמן שנטל.אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות במועד רבי יהודה מתיר שמא יקדמנו אחר כותב אדם חשבונותיו במועד ומחשב אדם יציאותיו במועד ומקבלין קיבולת במועד למוצאי מועד ובלבד שלא [ימנה ולא] ימדוד [ולא ישקול] כדרך שעושה בחול.הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל [מפסיק את כל הרגל ומונה חמשה] אחר הרגל [ורבים מתעסקין בו] ומלאכתו נעשית על ידי אחרים [עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים ג' ימים קודם לרגל מונה שבעה אחר הרגל ארבעה ראשונים רבים מתעסקין בו שלשה אחרונים אין רבים מתעסקין בו לפי שאין הרגל עולה לו שיתעסקו בו הרבים ומלאכתו נעשית ע"י אחרים עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים].תוספתא מועד קטן פרק ב תוס ה
טבלים הוה מתקיננא להו ואכלנא להו יין נסך על ידי תערובת וכרשב"גדתנן יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו:
הדרן עלך כל פסולי המוקדשין
תלמוד בבלי בכורות דף לז עמוד א