רֵישָׁא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְסֵיפָא רַבָּנַן?! אִין, מִשּׁוּם דְּקָאֵי אֲבוּהּ בְּשִׁיטְתֵיהּ. אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: שְׁלֹשָׁה בְּחָמֵשׁ — אֲסוּרִין, בְּשֶׁבַע מוּתָּרִין. אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲמַר רַב הָכִי? אֲמַר לְהוּ: אוֹרָיְיתָא נְבִיאֵי וּכְתִיבֵי דַּאֲמַר רַב הָכִי! אָמַר רַב אָשֵׁי: מַאי קַשְׁיָא? דִּילְמָא הָכִי קָאָמַר: הוּצְרְכוּ לְשֵׁשׁ וְהִקִּיפוּ בְּשֶׁבַע — אֲפִילּוּ בְּשֶׁבַע מוּתָּרִין. לֹא הוּצְרְכוּ אֶלָּא לְחָמֵשׁ וְהִקִּיפוּ בְּשֶׁבַע — אֲפִילּוּ בְּחָמֵשׁ אֲסוּרִין. וְאֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי: ״וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי״ — מַאי לָאו, פָּנוּי מֵאָדָם? לָא, פָּנוּי מִכֵּלִים. אִיתְּמַר: שְׁלֹשָׁה וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, שְׁנַיִם וְנִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶן — רַב הוּנָא וְרַבִּי יִצְחָק, חַד אָמַר: שַׁבָּת גּוֹרֶמֶת, וְחַד אָמַר: דָּיוֹרִין גּוֹרְמִין. תִּסְתַּיֵּים דְּרַב הוּנָא הוּא דְּאָמַר שַׁבָּת גּוֹרֶמֶת. דְּאָמַר רַבָּה: בְּעַאי מֵרַב הוּנָא, וּבְעַאי מֵרַב יְהוּדָה: עֵירַב דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וְנִסְתַּם הַפֶּתַח, דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן וְנִסְתַּם הַחַלּוֹן, מַהוּ? וְאָמַר לִי: שַׁבָּת הוֹאִיל וְהוּתְרָה — הוּתְּרָה. תִּסְתַּיֵּים. לֵימָא רַב הוּנָא וְרַבִּי יִצְחָק בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה קָמִיפַּלְגִי? דִּתְנַן: חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה מִשְׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ, וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְׁתֵּי רוּחוֹתָיו, וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּיטְּלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו — מוּתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם מוּתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת — מוּתָּרִין לֶעָתִיד לָבֹא, וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא — אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת. לֵימָא רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי? אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי יוֹסֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם — אֶלָּא דְּלֵיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת, הָכָא — אִיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת. וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הָתָם — אֶלָּא דְּאִיתַנְהוּ לְדָיוֹרִין, הָכָא — לֵיתַנְהוּ לְדָיוֹרִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד מִשְּׁנֵי דְּבָרִים. הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יָחִיד בַּיִּישּׁוּב. מַתְנִי׳ אַרְבָּעָה דְּבָרִים פָּטְרוּ בַּמַּחֲנֶה: מְבִיאִין עֵצִים מִכׇּל מָקוֹם, וּפְטוּרִין מֵרְחִיצַת יָדַיִם, וּמִדְּמַאי, וּמִלְּעָרֵב. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מַחֲנֶה הַיּוֹצֵאת לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת מוּתָּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵשִׁים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: אַף חוֹנִין בְּכׇל מָקוֹם. וּבִמְקוֹם שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם נִקְבָּרִין. מוּתָּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵשִׁים. הַאי תַּקַּנְתָּא דִּיהוֹשֻׁעַ הֲוָה? דְּאָמַר מָר, עֲשָׂרָה תְּנָאִים הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ: שֶׁיְּהוּ מַרְעִין בָּחוֹרָשִׁין, וּמְלַקְּטִין עֵצִים מִשְּׂדוֹתֵיהֶן! הָתָם — בְּהִיזְמֵי וְהִיגֵי, הָכָא — בִּשְׁאָר עֵצִים. אִי נָמֵי: הָתָם — בִּמְחוּבָּרִין, הָכָא — בִּתְלוּשִׁין. אִי נָמֵי: הָתָם — בְּלַחִין, הָכָא — בִּיבֵשִׁים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: אַף חוֹנִין בְּכׇל מָקוֹם, וּבִמְקוֹם שֶׁנֶּהֱרָגִים שָׁם נִקְבָּרִים. פְּשִׁיטָא, מֵת מִצְוָה הוּא, וּמֵת מִצְוָה קוֹנֶה מְקוֹמוֹ! לָא צְרִיכָא, אַף עַל גַּב
אמר רבי שמעון מודים ב"ש וב"ה [שהן] שני תבשילין על מה נחלקו על [הדג והביצה] שעליו שב"ש אומרים תבשיל [אחד] וב"ה אומרים שני תבשילין [מודים] שאם בישל שני מינין בקדרה או שפרפר ביצה על גבי הדג או [שחתך קפלוט] תחת הדג שהן שני תבשילין אין אופין מיום טוב למוצאי יו"ט אבל [ממלא כולה קדרה] בשר אפילו לא [אכל ממנו] אלא דבר מועט וממלא לו מיחם מים אפילו לא שתה [הימנו] אלא כוס אחד אבל האופה אינו אופה אלא כדי צרכו רשב"א אומר [ממלאה אשה את] התנור פת מפני שהפת [יפה כל זמן] שהתנור מלא.אין עושין לא לאכילת כותי ולא לאכילת כלבים [ביו"ט] מעשה בשמעון התימני שלא [יצא] בלילי יום טוב לבית המדרש [לשחרית] מצאו [רבי] יהודה בן בבא אמר לו מפני מה לא באתה לבית המדרש אמר לו מצוה אחת אירע לי [ועשיתיה] בלשות של נכרים נכנסה לעיר [והיו] מתיראין שמא [יצהיבו] את בני העיר עשינו להם עגל והאכלנום והשקנום [וסכנום כדי שלא יצהיבו את בני העיר] אמר לו תמיהני עליך אם לא יצא שכרך בהפסדך שהרי [אמרו אין עושין לא לאכילת כותים ולא לאכילת כלבים ביו"ט].אמר רשב"ג מודים היו בית שמאי שאין כהן טובל לתרומתו בו ביום אבל [מטביל הוא] מגב לגב ומחבורה לחבורה [ביו"ט] כיצד מגב לגב הרוצה לעשות גתו על גב בדו ובדו על גב [עיסתו הרי זה טובל בו ביום] כיצד מחבורה לחבורה רצה [שלא] לעשות [בדו על גב עיסתו] של חבירו הרי זה מטביל את כליו אין מטבילין [את המים ביו"ט] ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן [בשבת] דברי רבי וחכמים אומרים מטבילין את [המים ביו"ט] ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן [אבל לא להטבילן].תוספתא ביצה פרק ב תוס ו
שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:
אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:
הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:
משנה אבות פרק א משנה יג