לחספניתא וחילופא סכנתא חלא לסיבורי ומוניני לתעניתא וחילופא סכנתא תחלי וסיבורא סכנתא אישתא וסיבורא סכנתא כאיב עינא וסבורי סכנתא שני לדג דם שני לדם דג שלישי לו סכנתא ת"ר המקיז דם לא יאכל חגב"ש לא חלב ולא גבינה ולא בצלים ולא שחלים אם אכל אמר אביי נייתי רביעתא דחלא ורביעתא דחמרא ונערבבינהו בהדי הדדי ונישתי וכי מפנה לא מפנה אלא למזרחה של עיר משום דקשה ריחא א"ר יהושע בן לוי מעלין אונקלי בשבת מאי אונקלי אמר רבי אבא איסתומכא דליבא מאי אסותא מייתי כמונא כרוייא וניניא ואגדנא וציתרי ואבדתא לליבא בחמרא וסימנך (תהלים קד, טו) ויין ישמח לבב אנוש לרוחא במיא וסימנך (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים לכודא בשיכרא וסימנך (בראשית כד, טו) וכדה על שכמה רב אחא בריה דרבא שחיק להו לכולהו בהדי הדדי ושקיל ליה מלא חמש אצבעתיה ושתי ליה רב אשי שחיק כל חד וחד לחודיה ושקיל מלא אצבעיה רבתי ומלא אצבעיה זוטרתי אמר רב פפא אנא עבדי לכל הני ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא אייתי כוזא חדתא ומלייה מיא ורמי ביה תרוודא דדובשא דתלי לה בי כוכבי ולמחר אישתי עבדי הכי ואיתסאי תנו רבנן ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין ומי סיסין יבישה וקיבת והרת ויותרת הכבד ויש אומרים אף דגים קטנים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין כל גופו של אדם עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה אלו הן האוכל בשר שור שומן בשר צלי בשר ציפרים וביצה צלויה ושחלים ותגלחת ומרחץ וגבינה וכבד וי"א אף אגוזים וי"א אף קשואין תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קשואין מפני שהן קשין לכל גופו של אדם כחרבות: ואין מסתפרין מהן בכל מקום: ת"ר ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה ועובד כוכבים המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו אמר מר ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה היכי דמי אי ברשות הרבים ל"ל מראה ואי ברשות היחיד כי רואה מאי הוי לעולם ברה"י וכיון דאיכא מראה מתחזי כאדם חשוב רב חנא בר ביזנא הוה מסתפר מעובד כוכבים בשבילי דנהרדעא א"ל חנא חנא יאי קועיך לזוגא אמר תיתי לי דעברי אדר"מ ואדרבנן לא עבר אימר דאמור רבנן ברה"ר ברה"י מי אמור והוא סבר שבילי דנהרדעא כיון דשכיחי רבים כרה"ר דמו: ועובד כוכבים המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו: וכמה אמר רב מלכיה אמר רב אדא בר אהבה שלשה אצבעות לכל רוח ורוח אמר רב חנינא בריה דרב איקא שפוד שפחות וגומות רב מלכיו בלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיה אמר רב פפא מתני' ומתניתא רב מלכיה שמעתתא רב מלכיו וסימנא מתניתא מלכתא מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות:
אָמַר רִבִּי יַסָּא הֵבִיא שְׁלִישׁ קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל עוֹלָם מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל עוֹלָם מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יַסָּא פְּעָמִים שֶׁהַשָּׁנִים מַאֲפִילוֹת וּתְמָרִים מַטִּילוֹת שְׂאוֹר לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל עוֹלָם וְהֵן מִתְעַשְּׂרוֹת לְשֶׁעָבַר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא מִן דַּעְתֵּיהּ הֲוָה רִבִּי יַסָּא אָמַר הָדָא מִילְתָא אֶלָּא מִן הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יַעֲקֹב בֶּר אָחָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא הֵבִיא שְׁלִישׁ קוֹדֶם לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר. לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְיֵאוּת הֲרֵי אֶתְרוֹג עֲקָרָתָהּ חֲנָטוֹ לֹא עֲקָרָתָהּ שְׁנָתוֹ וְכָאן עֲקָרָתָהּ שְׁנָתוֹ לֹא עֲקָרָתָהּ חֲנָטוֹ.רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מַעַתָּה שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן לְשֶׁעָבַר וּשְׁלִישׁ הַשֵּׁנִי לָבֹא. אָמַר לֵיהּ שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן קָשֶׁה לָבוֹא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא מִיַּד הוּא גָדֵל. אָמַר רִבִּי בָּא בְּאָרִיס אוּמָּן יְלִיף לָהּ רִבִּי זְעִירָא. שְׁמוּאָל אָמַר שִׁיתִּין יוֹמִין שִׁיתָה עָלֵיי שִׁיתָא יוֹמִין שִׁיתִין עָלֵיי. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מֵהוֹצָאַת עָלִין וְעַד הַפַּגִּין חֲמִשִּׁים יוֹם מִן הַפַּגִּין וְעַד הַשִּׁיתִין הַנּוֹבְלוֹת חֲמִשִּׁים יוֹם מִן הַשִּׁיתִין הַנּוֹבְלוֹת וְעַד הַתְּאֵינִים חֲמִשִּׁים. רִבִּי אוֹמֵר כּוֹלְהֶן אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים יוֹם. לָקַט תְּאֵינָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵימָתִי חָֽנְטָה אָמַר רִבִּי יוֹנָה מוֹנֶה מֵאָה יוֹמִין לְמַפְרֵעַ אִם חָל לְתוֹכָן חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט וְהוּא יוֹדֵעַ אֵימָתִי חָֽנְטָהֹ.אָֽמְרוּ לוֹ וַהֲרֵי עִמָּךְ בְּטִיבֵּרִיָּא וְהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁנָה אַחַת. אָמַר לָהֶן וַהֲרֵי עִמָּכֶם בְּצִיפּוֹרִין וְהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.תלמוד ירושלמי שביעית פרק ה הלכה א
כל קרי מטמא בכהנים סותר בזב. זב מותר בתשמיש המטה בימי גמרו ולא סותר אלא יומו כיצד ראה לאור שמיני מונה בתחלה ומביא קרבן אחד ראה יום שמיני מונה בתחלה ומביא שתי קרבנות.כמה הוא כדי טבילה וסיפוג כדי שיראה ויטבול ויעלה ויסתפג. וכמה שיעורה של ראייה מרובה כמגדיון לשלה שהן כדי שתי טבילות ושתי ספוגין ר"ש אומר כדי הקפת הבית מבפנים. משלו משל למה הדבר דומה לחבל של מאה אמה כיצד ראה בתחלת מאה ובסוף חמשים ובסוף מאה או בתחלת מאה ובסוף מאה אין זה זב גמור היה מפסיק ורואה כל שכן הוא טומאתו זה הכלל כל זמן שהיא מרובה כ"ש הוא טומאתו. כיצד ראה שלש ראיות אם אין בין ראשונה לשלישית כדי טבילה וסיפוג אין בידו אלא אחת ראה אחת מרובה כשתים אם יש מתחלתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ור' יוסי אומר אין בידו אלא אחת. ומודה ר' יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וספוג יש בידו שתי ראיות מפני ששני ימים חולקים אותה וכן היה ר' יוסי אומר ראה אחת בין השמשות ספק לטומאה ופטור מן הקרבן שתים בין השמשות ספק לטומאה <וספק> ולקרבן אחת ודאי ושתים בין השמשות <ושתים> ושתים ודאי ודאי לטומאה וספק לקרבן שתים ואחת בין השמשות או שתים בין השמשות ואחת ודאי [ודאי] לטומאה ודאי לקרבן.תוספתא זבים פרק א תוס ה