מתני׳ ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכר ואחר הנערה המאורסה אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת ועובד עבודת כוכבים אין מצילין אותן בנפשן: גמ׳ ת"ר מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך והא להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך אין ה"נ ואלא ניתן להצילו בנפשו מנלן אתיא בקל וחומר מנערה המאורסה מה נערה המאורסה שלא בא אלא לפוגמה אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו רודף אחר חבירו להרגו על אחת כמה וכמה וכי עונשין מן הדין דבי רבי תנא הקישא הוא (דברים כב, כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ונערה מאורסה גופה מנלן כדתנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל (דברים כב, כז) ואין מושיע לה הא יש מושיע לה בכל דבר שיכול להושיע גופא מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבדת גופו מניין ת"ל והשבותו לו אי מהתם הוה אמינא ה"מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל תנו רבנן אחד הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכר ואחר נערה המאורסה ואחר חייבי מיתות ב"ד ואחר חייבי כריתות מצילין אותן בנפשו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אין מצילין אותן בנפשו נעבדה בה עבירה אין מצילין אותה בנפשו יש לה מושיע אין מצילין אותה בנפשו רבי יהודה אומר אף האומרת הניחו לו שלא יהרגנה מנה"מ אמר קרא (דברים כב, כו) ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות נער זה זכור נערה זו נערה המאורסה חטא אלו חייבי כריתות מות אלו חייבי מיתות ב"ד כל הני למה לי צריכי דאי כתב רחמנא נער משום דלאו אורחיה אבל נערה דאורחה אימא לא ואי כתב רחמנא נערה משום דקא פגים לה אבל נער דלא קא פגים ליה אימא לא ואי כתב רחמנא הני
הנותן שדהו בקבלה לכותי [ולנכרי ולמי שאינו נאמן על המעשרות] אע"פ שאינו רשאי לעשות כן אע"פ שלא בא לעונת המעשרות צריך לעשר על ידו משבאו לעונת מעשר הנותן שדהו בקבלה לעם הארץ עד שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידו משבאו לעונת המעשרות [אין] צריך לעשר [על ידו] כיצד הוא עושה עומד על הגורן ונוטל ואינו חושש [למה] שאכלו שאין אחריות לרמאין.כהן שמכר שדה לישראל ע"מ שהמעשרות שלו לעולם ומת אין [לו] במעשרות על מנת שמעשרות [לבני] ומת מעשרות לבנים על מנת שהמעשרות שלי כל זמן ששדה לפניך מכרה לאחר אע"פ שחזרה ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום.ישראל שקבל שדה מכהן אמר לו ע"מ שהמעשרות שלי ארבע או חמש שנים מותר לעולם אסור שאין כהן עושה כהן וכן בן לוי שהיה חייב מעות לישראל לא יהא גובה מאחרים ומפריש עליו שאין לוי עושה לוי.תוספתא דמאי פרק ז תוס יב
עַנְקוֹקְלוֹת וְהַחַרְצָנִים. רִבִּי זְעִירָא וְחַד מִן רַבָּנִין בְּשֵׁם רַב עֲנָבִים שֶׁלָּקוּ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אֲפִילוּ לָקוּ מִשֶּׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן הוּא עֲנָבִין דְּלָקֵי תַלְתֵּיהוֹן.רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין נוֹטְעִין יִיחוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עָבַר וְנָטַע מוּתָּר. עָבַר וְהִרְכִּיב אָסוּר.אֱגוֹז שֶׁלְעָרְלָה שֶׁנְּטָעוֹ וְכֵן בֵּיצַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנַּעֲשָׂה אֶפְרוֹחַ. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה אִיתְפַּלְּגוּן חִזְקִיָּה וְכַהֲנָא. כַּהֲנָא אָמַר מוּתֶּרֶת חִזְקִיָּה אָמַר אָסוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה אֵין אֶפְשַׁר לְבֵיצַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנַּעֲשֵׂית אֶפְרוֹחַ. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁפָּֽחְסָהּ אֵין כָּאן אֶפְרוֹחַ אִם בְּשֶׁהִכְנִיסָהּ לִפְנִימָה מִן הַקַּנְקֵילִין אִתָא חֲמִי וְאִילּוּ הִשְתַּחֲװֶה לָהּ לֹא אָֽסְרָהּ מִפְּנֵי שֶׁהִכְנִיסָהּ לִפְנִימָה מִן הַקַּנְקֵילִין אָֽסְרָהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְּרִבִּי מַתַּנְיָה תִּפְתָּר שֶׁגָּדַר בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה.תלמוד ירושלמי עורלה פרק א הלכה ה