בִּבְנֵי כְרַכִּין, שֶׁהָיוּ מוֹרִישִׁין אֶת לוּלְבֵיהֶן לִבְנֵי בְנֵיהֶן! אָמְרוּ (לָהֶם): מִשָּׁם רְאָיָה? אֵין שְׁעַת הַדְּחָק רְאָיָה. קָתָנֵי מִיהַת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף יְבֵשִׁין כְּשֵׁרִין, מַאי לָאו, אַאֶתְרוֹג! לָא, אַלּוּלָב. אָמַר מָר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, כָּךְ אֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד, וְאִי מַיְיתֵי מִינָא אַחֲרִינָא, הַאי לְחוֹדֵיהּ קָאֵי וְהַאי לְחוֹדֵיהּ קָאֵי, קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר מָר: לֹא מָצָא אֶתְרוֹג — לֹא יָבִיא לֹא רִמּוֹן וְלֹא פָּרִישׁ וְלֹא דָּבָר אַחֵר. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לַיְיתֵי, כִּי הֵיכִי שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח תּוֹרַת אֶתְרוֹג, קָא מַשְׁמַע לַן, זִימְנִין דְּנָפֵיק חוּרְבָּא מִינֵּיהּ, דְּאָתֵי לְמִסְרַךְ. תָּא שְׁמַע: אֶתְרוֹג הַיָּשָׁן — פָּסוּל, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. תְּיוּבְתָּא דְרָבָא, תְּיוּבְתָּא. וְלָא בָּעֵי הָדָר? וְהָא אֲנַן תְּנַן: הַיָּרוֹק כְּכַרָּתֵי — רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל. לָאו מִשּׁוּם דְּבָעֵי הָדָר? לָא, מִשּׁוּם דְּלָא גְּמַר פֵּירָא. תָּא שְׁמַע: שִׁיעוּר אֶתְרוֹג קָטָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֶּאֱגוֹז, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּבֵיצָה. לָאו מִשּׁוּם דְּבָעֵי הָדָר? לָא, מִשּׁוּם דְּלָא גְּמַר פֵּירָא. תָּא שְׁמַע: וּבְגָדוֹל כְּדֵי שֶׁיֶּאֱחוֹז שְׁנַיִם בְּיָדוֹ אַחַת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֶחָד בִּשְׁתֵּי יָדָיו. מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם דְּבָעֵי הָדָר? לָא, כֵּיוָן דְּאָמַר רַבָּה: לוּלָב בְּיָמִין וְאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל, זִימְנִין דְּמִחַלְּפִי לֵיהּ וְאָתֵי לְאַפּוּכִינְהוּ וְאָתֵי לְאִיפְּסוֹלֵי. וְאֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, הָא כְּתִיב ״הָדָר״? הַהוּא הַדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת. וְשֶׁל אֲשֵׁרָה — פָּסוּל? וְהָאָמַר רָבָא: לוּלָב שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִטּוֹל, וְאִם נָטַל — כָּשֵׁר. הָכָא בַּאֲשֵׁרָה דְמֹשֶׁה עָסְקִינַן, דְּכַתּוֹתֵי מְיכַתַּת שִׁיעוּרֵיהּ. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: דּוּמְיָא דְּעִיר הַנִּדַּחַת. שְׁמַע מִינַּהּ. נִקְטַם רֹאשׁוֹ. אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא נִקְטַם, אֲבָל נִסְדַּק — כָּשֵׁר. וְנִסְדַּק כָּשֵׁר? וְהָתַנְיָא: לוּלָב כָּפוּף, מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה חִזְקִיָּה אָמַר כְּשֶׁהוּא מְחַלְּלָהּ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּרָעָה. וּכְשֶׁהוּא מְחַלֵּל עָלֶיהָ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּיָפָה. וְהָא תַנִּינָן בּוֹרֵר אֶת הַיָּפָה שֶׁבָּהֶן וּמְחַלְלָן עָלֶיהָ. וְיָבוֹר אֶת הָרָעָה וְיַעֲשֶׂה אוֹתָהּ כְּיָפָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אֲנִי אוֹמֵר הִיא הָֽיְתָה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי.מִכָּל־מָקוֹם לֹא יָצָאת לְחוּלִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹתָהּ חוּלִין בְּרוּרִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַנִּינָן לֹא שֶׁיְּקַייֵם כֵּן אֶלָּא חוֹזֵר וּמְחַלְלוֹ עַל הַכֶּסֶף.רִבִּי חַגַּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מְנַחֵם בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל־שֶׁאָֽמְרוּ בִדְמַאי מְחַלְּלִין בְּוַדַּאי מְחַלְּלִין אוֹתוֹ מִדּוֹחַק. וְהָתַנִּינָן מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת מִדּוֹחַק. הָא כֶסֶף עַל כֶּסֶף לֹא. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל־שֶׁאָֽמְרוּ בִדְמַאי מְחַלְּלִין בְּוַדַּאי עָבַר וְחִילְּלוֹ מְחוּלָּל. רִבִּי יוּדָן בֶּן פָּזִי רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל־שֶׁאָֽמְרוּ בִדְמַאי מְחַלְּלִין בְּוַדַּאי עָבַר וְחִילְּלָן מְחוּלָּלִין.תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ב הלכה ג מצה של כותים מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ורבי אליעזר אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצוה רשב"ג אומר כל מצוה שהחזיקו בה [כותים] הרבה מדקדקין בה יותר מישראל.חמצן של עוברי עבירה מותר אחר הפסח מיד מפני שמחליפין את השאור [המלוי] של ישראל ופועלי נכרים [עושין בתוכו ומצאו בו חמץ] אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה.חנות של נכרים ופועלי ישראל עושין בתוכו ומצאו בו חמץ אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה <חנות של ישראל ופועלי נכרים [עושין בתוכה ומצאו בו חמץ] אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה חנות של נכרים ופועלי ישראל [עושין בתוכה ומצאו בה חמץ] אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה>.תוספתא פסחים פרק ב תוס ה קודםהבא