רִיבּוּעָא דְּנָפֵיק מִגּוֹ עִיגּוּלָא — פַּלְגָא. וְלָא הִיא, דְּהָא קָחָזֵינַן דְּלָא הָוֵי כּוּלֵּי הַאי. אָמַר רַבִּי לֵוִי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שְׁתֵּי סוּכּוֹת שֶׁל יוֹצְרִים זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ — הַפְּנִימִית אֵינָהּ סוּכָּה, וְחַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה. וְהַחִיצוֹנָה סוּכָּה, וּפְטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה. וְאַמַּאי? תִּהְוֵי חִיצוֹנָה כְּבֵית שַׁעַר הַפְּנִימִית, וְתִתְחַיֵּיב בִּמְזוּזָה! מִשּׁוּם דְּלָא קְבִיעַ. תָּנוּ רַבָּנַן: גַּנְבַּ״ךְ: סוּכַּת גּוֹיִם, סוּכַּת נָשִׁים, סוּכַּת בְּהֵמָה, סוּכַּת כּוּתִים סוּכָּה מִכׇּל מָקוֹם — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מְסוּכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ. מַאי ״כְּהִלְכָתָהּ״? אָמַר רַב חִסְדָּא: וְהוּא שֶׁעֲשָׂאָהּ לְצֵל סוּכָּה. ״מִכׇּל מָקוֹם״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי: סוּכַּת רַקְבַּ״שׁ. דְּתָנוּ רַבָּנַן: סוּכַּת רַקְבַּ״שׁ: סוּכַּת רוֹעִים, סוּכַּת קַיָּיצִים סוּכַּת בּוּרְגָּנִין סוּכַּת שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת, סוּכָּה מִכׇּל מָקוֹם — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מְסוּכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ. מַאי ״כְּהִלְכָתָהּ״? אָמַר רַב חִסְדָּא: וְהוּא שֶׁעֲשָׂאָהּ לְצֵל סוּכָּה. ״מִכׇּל מָקוֹם״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי: סוּכַּת גַּנְבַּ״ךְ. הַאי תַּנָּא דְּגַנְבַּ״ךְ, אַלִּימָא לֵיהּ גַּנְבַּ״ךְ מִשּׁוּם דִּקְבִיעִי, וְקָא תָּנֵא ״מִכׇּל מָקוֹם״ לְאֵתוֹיֵי רַקְבַּ״שׁ, דְּלָא קְבִיעִי. וְהַאי תַּנָּא דְּרַקְבַּ״שׁ, אַלִּימָא לֵיהּ רַקְבַּ״שׁ, דִּבְנֵי חִיּוּבָא נִינְהוּ, וְתָנֵא ״מִכׇּל מָקוֹם״ לְאֵתוֹיֵי גַּנְבַּ״ךְ, דְּלָאו בְּנֵי חִיּוּבָא נִינְהוּ.
אין בין המודר הנאה מחבירו סתם למודר הימנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש [המודר] הנאה מחבירו ומת מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות שאין הנאה למתים [מעדות עדות ממון ועדות נפשות] חולה נכנס לבקרו היה לו חולה אינו נכנס ומבקרו [ושואל בשלומו] היה כהן זורק עליו דם חטאתו ודם אשמו מפני דרכי שלום ורוחץ עמו במרחץ וישן עמו במטה [ר' יהודה אומר על הקטנה בימות החמה ועל הגדולה בימות הגשמים] רוחץ עמו באמבטי גדולה ומזיע עמו במרחץ קטנה.המודר הנאה מחבירו בפני שביעית [לא] יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנטיעות בשביעית יורד לתוך שדהו [ואוכל] מן הנטיעות.דבר זה הקדש ואכלה בין הוא בין חבירו ה"ז מעל לפיכך יש [לה] פדיון אם אמר הרי הוא עלי ואכלה מעל בטובת [הנאתו] אכלה אחר ה"ז לא מעל לפיכך אין לה פדיון דברי ר"מ ר"ש אומר זה לא מעל והלה נוטל ואוכל [ר' יוסי אומר שנדרו קודם להפקירו].תוספתא נדרים פרק ב תוס י
וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כׇּל־הָעָ֣ם הַיֹּצֵא֩ מִמִּצְרַ֨יִם הַזְּכָרִ֜ים כֹּ֣ל ׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה מֵ֤תוּ בַמִּדְבָּר֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃כִּֽי־מֻלִ֣ים הָי֔וּ כׇּל־הָעָ֖ם הַיֹּצְאִ֑ים וְכׇל־הָ֠עָ֠ם הַיִּלֹּדִ֨ים בַּמִּדְבָּ֥ר בַּדֶּ֛רֶךְ בְּצֵאתָ֥ם מִמִּצְרַ֖יִם לֹא־מָֽלוּ׃כִּ֣י ׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ בַּמִּדְבָּר֒ עַד־תֹּ֨ם כׇּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהֹוָ֤ה לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃מקרא יהושע פרק ה פסוק ז