סוטה דף ט-א דפי תלמוד בבלי

פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת. הִיא כָּחֲלָה לוֹ עֵינֶיהָ — לְפִיכָךְ עֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת. הִיא קָלְעָה לוֹ אֶת שְׂעָרָהּ — לְפִיכָךְ כֹּהֵן סוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ. הִיא הֶרְאֲתָה לוֹ בְּאֶצְבַּע — לְפִיכָךְ צִיפּוֹרְנֶיהָ נוֹשְׁרוֹת. הִיא חָגְרָה לוֹ בְּצִילְצוֹל — לְפִיכָךְ כֹּהֵן מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשֵׁר לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ. הִיא פָּשְׁטָה לוֹ אֶת יְרֵיכָהּ — לְפִיכָךְ יְרֵיכָהּ נוֹפֶלֶת. הִיא קִיבְּלַתּוּ עַל כְּרֵיסָהּ — לְפִיכָךְ בִּטְנָהּ צָבָה. הִיא הֶאֱכִילַתּוּ מַעֲדַנֵּי עוֹלָם — לְפִיכָךְ קׇרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה. הִיא הִשְׁקַתְהוּ יַיִן מְשׁוּבָּח בְּכוֹסוֹת מְשׁוּבָּחִים — לְפִיכָךְ כֹּהֵן מַשְׁקֶה מַיִם הַמָּרִים בִּמְקִידָּה שֶׁל חֶרֶשׂ. הִיא עָשְׂתָה בַּסֵּתֶר — יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״ שָׂם בָּהּ פָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְגוֹ׳״. דָּבָר אַחֵר: הִיא עָשְׂתָה בַּסֵּתֶר — הַמָּקוֹם פִּירְסְמָה בַּגָּלוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל (וְגוֹ׳)״. וּמֵאַחַר דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵ״אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן״, ״כִּי כׇל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ״ לְמָה לִי? לְכַמִּדָּה. וּמֵאַחַר דְּנָפְקָא לֵיהּ מִ״כִּי כׇל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ״, ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה״ לְמָה לִי? לְכִדְרַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא. דְּאָמַר רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאוּמָּה עַד שְׁעַת שִׁילּוּחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ וְגוֹ׳״. אִינִי? וְהָאָמַר רָבָא: שָׁלֹשׁ(ה) כּוֹסוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּמִצְרַיִם, לָמָּה? אַחַת שֶׁשָּׁתָת בִּימֵי מֹשֶׁה, וְאַחַת שֶׁשָּׁתָת בִּימֵי פַּרְעֹה נְכֹה, וְאַחַת שֶׁעֲתִידָה לִשְׁתּוֹת עִם חַבְרוֹתֶיהָ! וְכִי תֵּימָא הָנָךְ אֲזַדוּ וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ — וְהָתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מִנְיָמִין גֵּר הַמִּצְרִי הָיָה לִי חָבֵר מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר מִנְיָמִין גֵּר הַמִּצְרִי: אֲנִי מִצְרִי רִאשׁוֹן, וְנָשָׂאתִי מִצְרִית רִאשׁוֹנָה, אַשִּׂיא לִבְנֵי מִצְרִית שְׁנִיָּה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בֶּן בְּנִי מוּתָּר לָבֹא בַּקָּהָל! אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הַמֶּלֶךְ עַד שְׁעַת שִׁילּוּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה וְגוֹ׳״. אַמֵּימָר מַתְנֵי לְהָא דְּרַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא אַהָא, מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם״? ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״ — לֹא הִכֵּיתִי לְאוּמָּהּ וְשָׁנִיתִי לָהּ. ״וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם״ — הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם״. חִצַּי כָּלִין, וְהֵן אֵינָן כָּלִין. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ וְגוֹ׳״. דָּרֵשׁ רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא, מַאי דִּכְתִיב: ״רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה׳ לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה״? אַל תִּקְרֵי ״נָאוָה תְהִלָּה״, אֶלָּא ״נָוֶה תְהִלָּה״, זֶה מֹשֶׁה וְדָוִד, שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ שׂוֹנְאֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם. דָּוִד — דִּכְתִיב: ״טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ״. מֹשֶׁה — דְּאָמַר מָר: מִשֶּׁנִּבְנָה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד, קְרָשָׁיו קְרָסָיו וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו. הֵיכָא? אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי: תַּחַת מְחִילּוֹת שֶׁל הֵיכָל. תָּנוּ רַבָּנַן: סוֹטָה נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ, מַה שֶּׁבִּיקְּשָׁה — לֹא נִיתַּן לָהּ, וּמַה שֶּׁבְּיָדָהּ — נְטָלוּהוּ מִמֶּנָּה. שֶׁכׇּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ — מַה שֶּׁמְבַקֵּשׁ אֵין נוֹתְנִין לוֹ, וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ — נוֹטְלִין הֵימֶנּוּ.