מפקידה לפקידה מיבעיא מהו דתימא מעת לעת חשו בה רבנן לפסידא דטהרות אבל מפקידה לפקידה לא קמ"ל כיצד דיה שעתה וכו' למה לי למיתני היתה יושבת במטה ועסקה בטהרות ליתני היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה הא קמ"ל טעמא דדיה שעתה הא מעת לעת מטה נמי מטמיא מסייע ליה לזעירי דאמר זעירי מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים מכדי האי מטה דבר שאין בו דעת לישאל הוא וכל דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור תרגמה זעירי כשחברותיה נושאות אותה במטה דהויא ליה יד חברותיה והשתא דא"ר יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפי' בכלי מונח ע"ג קרקע כמי שיש בו דעת לישאל אע"פ שאין חברותיה נושאות אותה במטה גופא א"ר יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלים עליה אפי' בכלי המונח על גבי קרקע כמי שיש בו דעת לישאל מיתיבי היה מתעטף בטליתו וטהרות וטומאות בצדו וטהרות וטומאות למעלה מראשו ספק נגע ספק לא נגע טהור ואם אי אפשר אא"כ נגע טמא רשב"ג אומר אומרים לו שנה ושונה אמרו לו אין שונים בטהרות אמאי הא ספק טומאה הבאה בידי אדם הוא בר מיניה דההיא דתני רב הושעיא ברשות היחיד ספקו טמא ברשות הרבים טהור גופא אמר זעירי מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים איני והא כי אתא אבימי מבי חוזאי אתא ואייתי מתניתא בידיה מעת לעת שבנדה משכבה ומושבה כמגעה מאי לאו מה מגעה לא מטמא אדם אף משכבה לא מטמא אדם אמר רבא ותסברא קל וחומר הוא ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל הניצול באוהל המת אינו ניצול במעת לעת שבנדה משכבות ומושבות שאינן ניצולין באהל המת אינו דין שאין ניצולין במעת לעת שבנדה והא אבימי מבי חוזאי מתניתא קאמר אימא משכבה ומושבה מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה [כל שמכיר את משמרתו ואת בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אין אסור אלא אותו יום בלבד כל שמכיר את משמרתו ואין מכיר את בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אסור כל אותה שבת כל שאין מכיר לא את משמרתו ולא את בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אסור כל חודש רבי אומר אומר אני שיהא זה אסור לעולם אלא שתקנתו קלקלתו].מפני מה אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים [שאם] תכבד העבודה על אנשי בית אב [יסמכו עליהן] אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה מפני שהן [תדירין בעבודה].אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס בין משחרב הבית ובין עד שלא חרב הבית רבי יוסי אומר משחרב הבית מותרין מפני שאבל הוא להם יום שני וחמישי הוחדו לתענית צבור ובהן בתי דינים יושבין בעיירות ובהן נכנסין לבתי כנסיות וקורין ובהן [מפסיקין] למקרא מגילה.תוספתא תענית פרק ב תוס ו תָּנָא רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל הַכֹּל שׁוֹחֲחִין עִם שְׁלִיחַ צִיבּוּר בְּהוֹדָאָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר וּבִלְבַד בְּמוֹדִים. רִבִּי זְעִירָא סָבַר לִקְרוֹבָה כְּדֵי לְשׁוּחַ עִמּוֹ תְּחִילָּה וְסוֹף. רִבִּי יֹסֵה כַּד דְסַלִּיק לְהָכָא חַמְתֵּין גְּחָנִין וּמְלַחֲשִׁין. אָמַר לוֹן מַהוּ דֵין לְחִישָׁה וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי מְיָישָׁא רִבִּי חִיָּיא בְשֵׁם רִבִּי סִימַאי. וְאִית דְּאָֽמְרִין חֲבֵרַיָּא בְשֵׁם רִבִּי סִימַאי מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ אֲדוֹן כָּל־הַבִּרְיוֹת אֱלוֹהַּ הַתּוּשְׁבָּחוֹת צוּר הָעוֹלָמִים חַי הָעוֹלָם יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית מְחַיֵּה מֵתִים שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִייַמְתָּנוּ וּזְכִיתָנוּ וְסִייַעְתָּנוּ וְקֵרַבְתָּנוּ לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאָנוּ חַייָבִין לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ תְּרַנֵּנוּ שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא הוֹדָיָה וּשְׁבָח לִשְׁמָךְ לָךְ גְּדוּלָּה לָךְ גְּבוּרָה לָךְ תִּפְאֶרֶת יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךְ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּסְמְכֵינוּ מִנְּפִילָתֵינוּ וְתִזְקָפֵנוּ מִכְּפִיפָתֵינוּ כִּי אַתָּה הוּא סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים וּמָלֵא רַחֲמִים וְאֵין עוֹד מִלְּבַדֶּךָ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. בַּר קַפָּרָא אָמַר לָךְ כְּרִיעָה לָךְ כְּפִיפָה לָךְ הִשְׁתַּחֲוָיָה לָךְ בְּרִיכָה לְךָ תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן לְךָ יי הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יי הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לָרֹאשׁ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךְ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ בּכָל־לֵב וּבְכָל־נֶפֶשׁ מִשְׁתַּחֲוִים כָּֽל עַצְמוֹתָי תֹאמַרְנָה יי מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. אָמַר רִבִּי יוּדָן נְהִגִּין רַבָּנִין אָֽמְרִין כּוּלְּהוֹן. וְאִית דְּאָֽמְרִין אוֹ הֲדָא אוֹ הֲדָא.תַּנִּי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָשׁוּחַ יוֹתֵר מִדַּאי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וּבִלְחוּד דְּלֹא יַעֲבִיד כְּהָדֵין חַרְדּוֹנָה אֶלָּא כָּֽל עַצְמוֹתָי תֹאמַרְנָה יי מִי כָמוֹךָ. מִילְתָא דְּחָנָן בַּר בָּא פְּלִיגָא דְּחָנָן בַּר בָּא אָמַר לַחֲבֵרַיָּא נֵימוֹר לְכוֹן מִילְתָא טָבָא דְּחָמִית לְרַב עָבֵיד וָאָֽמְרִיתָהּ קוֹמֵי שְׁמוּאֵל וְקָם וְנָשַׁק עַל פּוּמִי. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹחֶה. בָּא לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם זוֹקֵף. שְׁמוּאֵל אָמַר אֲנָא אָֽמְרִית טַעֲמָא יי זוֹקֵף כְּפוּפִים. אָמַר רִבִּי אַמִּי לֹא מִסְתַּבְּרָא אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. אָמַר רִבִּי אָבוּן אִלּוּ הֲוָא כְתִיב בִּשְׁמִי נִיחַת הוּא יֵאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. קוֹדֶם עַד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם כְּבָר נִיחַת הוּא.רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מַעֲשֵׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁחַח יוֹתֵר מִדַּאי וְהֶעֱבִירוֹ רִבִּי. רִבִּי אַמִּי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מַעֲבִיר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא לֹא הָיָה מַעֲבִיר אֶלָּא גֹּעֵר.תלמוד ירושלמי ברכות פרק א הלכה ה קודםהבא