אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: אִם עַד שֶׁלֹּא גִּילַּח — בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיתְיְדַע לֵיהּ בְּתוֹךְ מְלֹאת — צְרִיכָא לְמֵימַר? אֶלָּא לָאו, לְאַחַר מְלֹאת, שְׁמַע מִינַּהּ. וַעֲדַיִין תִּיבְּעֵי לָךְ: כּוּלּוֹ סוֹתֵר אוֹ שִׁבְעָה סוֹתֵר? לְמַאן? אִילֵּימָא לְרַבָּנַן — פְּשִׁיטָא דְּכוּלּוֹ סוֹתֵר. וְאִי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל אַחַר מְלֹאת — שִׁבְעָה סוֹתֵר! אָמַר לְךָ: הָנֵי מִילֵּי, כִּי נִטְמָא אַחַר מְלֹאת, וְהַאי לִפְנֵי מְלֹאת הוּא. אוֹ דִילְמָא: שָׁאנֵי הָכָא דִּידִיעָה אַחַר מְלֹאת הִיא? וּמִינַּהּ: קָתָנֵי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר, וְלָא קָמִיפַּלְגִי. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצֵא מֵת מוּטָל לְרׇחְבָּהּ שֶׁל דֶּרֶךְ, לִתְרוּמָה — טָמֵא, וּבְנָזִיר וּבְעוֹשֵׂה פֶסַח — טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲבוֹר, אֲבָל יֵשׁ לוֹ מָקוֹם לַעֲבוֹר — אַף לִתְרוּמָה טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁמְּצָאוֹ שָׁלֵם. אֲבָל מְשׁוּבָּר אוֹ מְפוֹרָק, אֲפִילּוּ אֵין מָקוֹם לַעֲבוֹר חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא בֵּין פִּרְקִין עָבַר. וּבְקֶבֶר, אֲפִילּוּ מְשׁוּבָּר וּמְפוֹרָק — טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁקֶּבֶר מְצָרְפוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּמְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו. אֲבָל טָעוּן אוֹ רָכוּב — טָמֵא. לְפִי שֶׁמְּהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו — אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא יִגַּע וְשֶׁלֹּא יָסִיט וְשֶׁלֹּא יַאֲהִיל. טָעוּן אוֹ רָכוּב — אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגַּע וְשֶׁלֹּא יָסִיט וְשֶׁלֹּא יַאֲהִיל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּטוּמְאַת הַתְּהוֹם. אֲבָל טוּמְאָה יְדוּעָה — שְׁלׇשְׁתָּן טְמֵאִים. וְאֵיזוֹ הִיא טוּמְאַת הַתְּהוֹם — כֹּל שֶׁאֵין מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם. מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם — אֵין זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם. הָיָה טָמוּן בְּתֶבֶן אוֹ בִּצְרוֹרוֹת — הֲרֵי זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם. בַּיַּמִּים וּבָאֲפֵילָה וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים — אֵין זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם. וְלֹא אָמְרוּ טוּמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד. כֵּיצַד יָרַד. צָפָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְעִנְיַן שֶׁרֶץ, דְּתַנְיָא: סְפֵק טוּמְאָה צָפָה, בֵּין בְּכֵלִים, בֵּין בְּקַרְקַע — טְהוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּכֵלִים טְמֵאָה, בְּקַרְקַע טְהוֹרָה.
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי דָּמִים מַהוּ שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּמִקַּח. אוֹ מֵאַחַר שֶׁהַבְּעָלִים מוֹצִיאִין אוֹתָהּ לֹא נִטְבְּלָה. רִבִּי מָנָא בָּעֵי הֲגַע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה נְתוּנָה בְּפִיו. לֹא כְמָאוּס הוּא יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִירָהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצָא אוֹכֵל טֵבֵל לְמַפְרֵיעוֹ הָדָא אָֽמְרָה דָּמִים כְּמִקַּח הֵן.מְּצָאָהּ כַּלְכָּלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָרוֹב מַכְנִיסִין לַשּׁוּק אָסוּר לוֹכַל מִמֶּנּוּ עֲרַאי וּמְתַקְּנָהּ דְּמַאי. בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מַכְנִיסִין לַבָּתִּים מוּתָּר לוֹכַל מִמֶּנּוּ עֲרַאי וּמְתַקְּנָהּ וַדַּאי. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מְתַקְּנָהּ דְּמַאי. מַכְנִיסָהּ לַבָּיִת מְתַקְּנָהּ וַדַּאי. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי דְּמַאי מַהוּ שֶׁיִּטְבּוֹל לְוַדַּאי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת מַקְדִּים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק צָרִיךְ לְהַתְנוֹת וְלוֹמַר אִם מֵאוֹתָהּ שֶּׁמַּכְנִיסִים לַשּׁוּק הִיא מַה שֶׁעָשִׂיתִי עָשׂוּי. וְאִם לָאו לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם. שֶׁלֹּא תְּהֵא מֵאוֹתָהּ שֶׁמַּכְנִיסִין לַבָּתִּים וְנִמְצֵאת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר טְבוּלָה לִתְרוּמָה גְדוֹלָה. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה בַשָּׂדֶה מְתַקְּנָהּ דְּמַאי. מַכְנִיסָהּ לַבָּיִת מְתַקְּנָהּ װַדַּאי. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מֵאוֹתָהּ שֶׁמַּכְנִיסִין לַבַּיִת הִיא וְנִמְצֵאת תְּרוּמָה גְדוֹלָה טְבוּלָה לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה בְּקוֹרֵא שֵׁם עַל מַעְשְׂרוֹתָיו.עַד כְּדוֹן דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ גוֹרֶן אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גוֹרֶן מַפְרִישִׁין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְדוֹלָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי מָצָא פֵּירוֹת מְמוּרָחִין בַּשָּׂדֵה מְכוּנָּסִין אֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. מְפוּזָרִין מוּתָּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה. שֶׁאֵי אֶפְשַׁר לְגוֹרֶן שֶׁתֵּיעָקֵר אֶלָּא אִם כֵּן נִתְרְמָה.תלמוד ירושלמי מעשרות פרק ג הלכה א
שלשה דברים אמרו לפני ר"ע שנים משם ר' אליעזר ואחד משם ר' יהושע ולא אמר בהן לא איסר ולא היתר ולא כשר ולא פסול לא טומאה ולא טהרה. שנים משם ר' אליעזר אשה מה היא לצאת בעיר של זהב ולא אמר בה לא איסור ולא היתר ר"א מתיר וחכמים אוסרין. מפריחי יונים מה הן לעדות לא אמר בהו לא כשר ולא פסול ור' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין אחד משם רבי יהושע השרץ בפי החולדה והחולדה מהלכת על גבי ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ר' אליעזר מטהר ור' יהושע מטמא וחכמים אומרים ודאי טמא וספק טהור.תנור שתחלתו ארבעה ושיריו ארבעה שבראשונה היו אומרים שלשה הרי לי סנדל של עץ ושל סיידין שטמא מדרס על שירי תנור ר"ע מטמא ואשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת ולא הודו לו.חמשה דברים היה ר"ע דורש כמין אגדה בחמשה דברים אדם זוכה לבן וחכמים אומרים עד הפרק זכה לו מיכן ואילך הוא זוכה לעצמו אמר ר"ע היכן מצינו שהיו חיגרין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתפשטו ושהיו חרשין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתפקחו ושהיו סומין עד הפרק כשהגיע הפרק נתפתחו והיאך זוכה לו עד אותה השעה אמרו לו כי מצינו שהיו פשוטים עד הפרק וכשהגיע הפרק נתחגרו ושהיו פקחין עד הפרק וכשהגיע הפרק נתחרשו ושהיו פתוחים עד הפרק וכשהגיע הפרק נסתמו הא אין זוכה לו אלא עד אותה השעה בלבד.תוספתא עדייות פרק א תוס יא