גְּמָ׳ אִיתְּמַר, אָמַר רַבָּה אָמַר רַב הוּנָא: מִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב: ״לֹא יִטַּמָּא״. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לֹא יָבֹא״ — לְהַזְהִירוֹ עַל הַטּוּמְאָה, לְהַזְהִירוֹ עַל הַבִּיאָה. אֲבָל טוּמְאָה וְטוּמְאָה — לֹא. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: הָאֱלֹהִים! אָמַר רַב הוּנָא: אֲפִילּוּ טוּמְאָה וְטוּמְאָה. דְּאָמַר רַב הוּנָא: נָזִיר שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ מֵתוֹ וּמֵת אַחֵר וְנָגַע בּוֹ — חַיָּיב. אַמַּאי? הָא מִיטַּמֵּא וְקָאֵים! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, אָמַר רַב הוּנָא: אֲפִילּוּ טוּמְאָה וְטוּמְאָה. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: כֹּהֵן שֶׁהָיָה לוֹ מֵת מוּנָּח עַל כְּתֵיפוֹ, וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ מֵתוֹ וּמֵת אַחֵר וְנָגַע בּוֹ, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא יְחַלֵּל״, בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּלָּל, יָצָא זֶה שֶׁהוּא מְחוּלָּל וְעוֹמֵד. אֲמַר לֵיהּ: וְתִיקְשֵׁי לָךְ מַתְנִיתִין, דִּתְנַן: הָיָה מִיטַּמֵּא לְמֵתִים כׇּל הַיּוֹם — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמְרוּ לוֹ ״אַל תִּטַּמֵּא״ ״אַל תִּטַּמֵּא״ — חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. וְאַמַּאי? הָא מִיטַּמֵּא וְקָאֵים! אֶלָּא קַשְׁיָא אַהֲדָדֵי! לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּחִיבּוּרִין. כָּאן — שֶׁלֹּא בְּחִיבּוּרִין. וְטוּמְאָה בְּחִיבּוּרִין דְּאוֹרָיְיתָא? הָא אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יַנַּאי: לֹא אָמְרוּ טוּמְאָה בְּחִיבּוּרִין אֶלָּא לִתְרוּמָה וְקָדָשִׁים, אֲבָל לְנָזִיר וְעוֹשֵׂה פֶסַח — לָא. וְאִי אָמְרַתְּ דְּאוֹרָיְיתָא, מַאי שְׁנָא? כָּאן, בְּחִיבּוּרֵי אָדָם בְּאָדָם. כָּאן, בְּחִיבּוּרֵי אָדָם בְּמֵת. אֲבָל טוּמְאָה וְטוּמְאָה לָא, דְּהָא מִיטַּמֵּא וְקָאֵים. טוּמְאָה וּבִיאָה נָמֵי, הָא מִיטַּמֵּא וְקָאֵי! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּאן בְּבַיִת, כָּאן בְּשָׂדֶה.
משנה: הַחַייָט שֶׁשִּׁייֵר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפוֹר בּוֹ וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ חַייָב לְהַחֲזִיר לַבְּעָלִין. מַה שֶׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַּמַעֲצַד הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ וּבַכַּשִּׁיל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אַף הַנְּסוֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק י הלכה יא
רואין את הנגעים להקל [אבל לא] להחמיר [דברי רבי מאיר] רבי יוסי אומר [אם נזקקין לו להקל נזקקין לו להחמיר] אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוסגר ודברי ר' יוסי במוחלט איזה הוא חינוך הקברות [מרחיב בה ומאריך] בה איזו היא נברכת זו היא בקיע מודה ר' [יוסי] בסיד שיכול [לגמרו שסדין אותו] במועד.אין מקדשין נשים במועד רבי יהודה מתיר שמא יקדמנו אחר ברחמים ממאנין ומגרשין וחולצין ומייבמין במועד.מלקט אדם עצים ועשבים בין מתוך שלו בין מתוך של חבירו ובלבד שלא יעשה אומן וטוחנין במועד דבר האבד עושין אותו במועד דבר שאין אבד אין עושין אותה במועד בד"א בתלוש אבל במחובר אף דבר האבד אין עושין אותו במועד אין לו מה יאכל קוצר [מעמר ודש] ובלבד שלא ידוש בפרות.תוספתא מועד קטן פרק א תוס ח