עִיקְבֵי נִימְהוֹן, שְׁמַע מִינַּהּ מִלְּתַחַת רָבֵי. שְׁמַע מִינַּהּ. וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: נָזִיר שֶׁגִּילְּחוּהוּ לִסְטִים, וְשִׁיְּירוּ בּוֹ כְּדֵי לָכוֹף רֹאשׁוֹ לְעִיקָּרוֹ — אֵינוֹ סוֹתֵר. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִלְּתַחַת רָבֵי, לִיסְתּוֹר! כְּגוֹן שֶׁגִּילְּחוּהוּ אַחַר מְלֹאת. וּמַנִּי — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר: כׇּל אַחַר מְלֹאת שִׁבְעָה סוֹתֵר. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? יָלֵיף תִּגְלַחַת טׇהֳרָה מִתִּגְלַחַת טוּמְאָה. מַה תִּגְלַחַת טוּמְאָה שִׁבְעָה, אַף תִּגְלַחַת טׇהֳרָה — שִׁבְעָה. וְקִים לְהוּ לְרַבָּנַן כׇּל שִׁבְעָה יוֹמִין אָתְיָא מַזְיָיא כְּדֵי לָכוֹף רֹאשׁוֹ לְעִיקָּרוֹ. נָזִיר שֶׁגִּילַּח בֵּין בְּתַעַר בֵּין בְּזוּג, אוֹ שֶׁסִּיפְסֵף כׇּל שֶׁהוּא — חַיָּיב. תָּנוּ רַבָּנַן: ״תַּעַר״, אֵין לִי אֶלָּא תַּעַר. תָּלַשׁ, מֵירַט, סִיפְסֵף כׇּל שֶׁהוּא, מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קָדוֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ״, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: ״תַּעַר״, אֵין לִי אֶלָּא תַּעַר. מֵירַט, תָּלַשׁ, סִיפְסֵף כׇּל שֶׁהוּא — פָּטוּר. וְהָכְתִיב ״קָדוֹשׁ יִהְיֶה״! מֵימְרָא דְּאִם גִּילַּח לֵיהּ בְּתַעַר — קָאֵים עֲלֵיהּ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״תַּעַר״, אֵין לִי אֶלָּא תַּעַר. תָּלַשׁ, מֵירַט, סִיפְסֵף כׇּל שֶׁהוּא, מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״. וּמֵאַחַר שֶׁסּוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת כֹּל דָּבָר, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״? לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ לְתִגְלַחַת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁיִּהְיֶה בְּתַעַר. לְלַמְּדוֹ מִמְּצוֹרָע — אִי אֶפְשָׁר,
גר שנתגייר בין שני פסחים צריך לעשות פסח שני דברי רבי ר' נתן אומר אין צריך לעשות פסח שני שכבר לא נתחייב בראשון [ניתן להם] לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסח שני ואין הצבור [עושה] פסח שני רבי יהודה אומר אף הצבור [עושה] פסח שני [אמר רבי יהודה מעשה בחזקיהו המלך שמיעשה] את הצבור לעשות פסח שני שנאמר (דברי הימים ב ל) כי מרבית העם רבת מאפרים וממנשה ומיששכר ומזבולון לא הטהרו וגו' ר"ש אומר לא מפני [שהעשיה את הצבור] לעשות פסח שני אלא מפני שעבר ניסן בניסן שאין מעברין אלא אדר ר"ש בר' יהודה אומר משום ר"ש אף מפני [שהעשיה] את הצבור לעשות פסח שני אין עושין חבורה של נשים ועבדים וקטנים שלא להרבות [את] התיפלה.אלו דברים שבין ראשון לשני הראשון בג' [כתים] ואין השני בג' [כתים] הראשון דוחה את הטומאה ואין השני דוחה את הטומאה הראשון חייבין עליו כרת [השני] אין חייבין עליו כרת דברי רבי רבי [נתן] אומר אף השני חייבין עליו כרת רבי חנניה בן עקביא אומר אם עשו את השני אין חייבין [כרת] על הראשון לא עשו את השני חייבין [כרת] על הראשון הראשון טעון חגיגה ואין השני טעון חגיגה הראשון נוהג כל שבעה והשני יום אחד.אלו דברים ששוה בהן הראשון לשני הראשון נאמר בו (שמות י״ב:ה׳) שה תמים זכר בן שנה והשני כיוצא בו הראשון נאמר בו (שם) אל תאכלו ממנו נא ובשל והשני כיוצא בו הראשון דוחה את השבת והשני דוחה את השבת הראשון טעון לינה והשני טעון לינה ר"י אומר אין השני טעון לינה אלא כיצד הוא עושה נכנס ושוחט את פסחו בעזרה ויוצא ומספיד את אביו בבית פגי.תוספתא פסחים פרק ח תוס ה
אמר רב אשי משום דאיכא למימר נבלה תוכיח שאסורה באכילה ומותרת בהנאהאמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דריש לקיש כל מה הצד מגופו פרכינן מעלמא לא פרכינןאי הכי תיתי במה הצד משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן גדולי קרקעתלמוד בבלי חולין דף קטו עמוד ב