לָאו מִשּׁוּם דְּהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר? אֲמַר לֵיהּ: לָא, מַאי ״כְּזַיִת״ — דְּאִיכָּא כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. וַאֲכִילַת פְּרָס דְּאוֹרָיְיתָא הִיא? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אִי הָכִי, אַמַּאי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּכוּתָּח הַבַּבְלִי? אֲמַר לֵיהּ: הַנַּח לְכוּתָּח הַבַּבְלִי, דְּלֵיכָּא כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אִי דְּקָא שָׂרֵיף לֵיהּ מִישְׂרָף — בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כׇּל אָדָם. אִי מִישְׁטָר קָא שָׁטַר — לָא מַשְׁכַּחַתְּ כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אֵיתִיבֵיהּ: שְׁתֵּי מְדוֹכוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִּין. וּלְפָנָיו שְׁתֵּי קְדֵירוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִּין, וְנָפְלוּ אֵלּוּ לְתוֹךְ אֵלּוּ — שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חוּלִּין לְתוֹךְ חוּלִּין נָפְלוּ, וּתְרוּמָה לְתוֹךְ תְּרוּמָה נָפְלָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס דְּאוֹרָיְיתָא, אַמַּאי אָמְרִינַן ״שֶׁאֲנִי אוֹמֵר״? אֶלָּא מַאי, הֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר? אַמַּאי אָמְרִינַן ״שֶׁאֲנִי אוֹמֵר״?! אֶלָּא הַנַּח לִתְרוּמַת תַּבְלִין דְּרַבָּנַן הִיא. אֵיתִיבֵיהּ: שְׁתֵּי קוּפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִּין. וּלְפָנֵיהֶן שְׁתֵּי סְאִין, אַחַת שֶׁל חוּלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה, וְנָפְלוּ אֵלּוּ לְתוֹךְ אֵלּוּ — שְׁנֵיהֶן מוּתָּרִין. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חוּלִּין לְתוֹךְ חוּלִּין נָפְלוּ, תְּרוּמָה לְתוֹךְ תְּרוּמָה נָפְלָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס אָסוּר, אַמַּאי אָמְרִינַן ״שֶׁאֲנִי אוֹמֵר״?
א"ר זירא שאני עיסה הואיל וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרותת"ש שאור של תרומה ושל חולין שנפלו לתוך העיסה בזה כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ וחימצו אסור רבי שמעון מתיר נפל של תרומה תחלה ד"ה אסור נפל של חולין ואח"כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור ור"ש מתירוהא הכא דפגם מעיקרא ופליגי וכי תימא ה"נתלמוד בבלי עבודה זרה דף סח עמוד א
רִבִּי מָנָא שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם יִרְצֶה לוֹמַר. מֵזִיד הָיִיתִי. בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב. שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ. הֵיעַרְתִּי אֲבָל לֹא גָמַרְתִּי. כַּיי דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נֶאֱנַסְתִּי מִפְּנֵי כְשָׁפִים שֶׁעָשָׂת לִי. בִּנְזִירוּת מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב אָנוּס חַייָב. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת הַשּׁוֹגֵג. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת לְרַבּוֹת הַמֵּזִיד. תְּנַאי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּיפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. מִכָּל־מָקוֹם לֹא נִתְחַייֵב בִּנְזִירוּת עַד עַכְשָׁיו. תְּנַיי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. בשביעית מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַייָב מֵזִיד חַייָב. תְּנַי בִּדְבָרִים אֵין תְּנַיי בשביעית. וְאַתְייָא כֵּיי דָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה. בְּשׁוֹגֵג בְּקָרְבְּנָהּ בְּמֵזִיד בְּקָרְבְּנָהּ. אֲבָל אִם אָמַר. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין זוֹ שְׁבוּעָה. פָּטוּר. הָא כָּל־אִילֵּין מִילַּייָא לֹא מָצֵי תְנֵָייהּ. וָכָא מָצֵי תְנָיֵיהּ.מַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. פְּלוֹנִי אָכַל חֵלֶב וְהִתְרֵיתִי בוֹ. אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר לוֹ אֶחָד. נָזִיר. וְהָיָה נוֹהֵג בִּנְזִירוּת עַל פִּיו. וְשָׁתָה יַיִן וְנִיטְמָא לַמֵּתִים וְהִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם לוֹקֶה. עִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד הוּא. מַה דְרִבִּי מָנָא אָמַר. פְּלֹנִית כּוֹהֶנֶת וְזִינָת וּבָא עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ כֹּהֵן וְהִתְרֵיתִי בוֹ. אֵינוֹ לוֹקֶה. נִסְתְּרָה בִפְנֵי שְׁנַיִם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת. וּבָא עָלֶיהָ בַעֲלָהּ. וְהִתְרוּ בוֹ שְׁנַיִם לוֹקֶה. וְעִיקָּר עֵידוּתוֹ לֹא בְעֵד אֶחָד.וּמְבִיאִין קָרְבַּן טוּמְאָה וְקָרְבַּן טַהֲרָה. הָדָא בְּעוֹמֵד בְּסוֹף שְׁלשִׁים. אֲבָל בְּעוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים מַמֲתִּינִין לוֹ עַל שְׁלשִׁים. בְּשֶׁהָיָה זֶה נְזִיר שְׁלשִׁים וְזֶה נְזִיר שְׁלשִׁים. אֲבָל אִם הָיָה זֶה נְזִיר שְׁלשִׁים וְזֶה נְזִיר מֵאָה מַמְתִּינִין לוֹ עַד מֵאָה. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמָיָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. נִיטְמָא בְאוֹתָן הַיָּמִים מָה הֵן. אָמַר לוֹ. כְּמִי שֶׁחֲבֵירוֹ מְבַקֵּשׁ לוֹ מֵאֶחָד מִן הַשּׁוּק.תלמוד ירושלמי נזיר פרק ח הלכה א