חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה. אֲמַר לֵיהּ: חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה? הָא כְּתִיב ״בָּקָר וָצֹאן״, וְהָוֵה לֵיהּ פְּרָט וּכְלָל, וְאִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט! וּמְנָלַן דְּהָכִי הוּא? דְּתַנְיָא: ״וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ״ — כָּלַל, ״בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר״ — פָּרַט, ״וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ״ — חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ פְּרִי מִפְּרִי וְגִידּוּלֵי קַרְקַע — אַף כֹּל פְּרִי מִפְּרִי וְגִידּוּלֵי קַרְקַע. מִכְּדִי כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל כְּעֵין פְּרָטָא דָּיְינִינַן, כְּלָלָא בָּתְרָא מַאי אַהֲנִי? אַהֲנִי לְאוֹסוֹפֵי כׇּל דְּדָמֵי לֵיהּ. וְתוּ: פְּרָט וּכְלָל וּפְרָט כְּעֵין הַפְּרָט דָּיְינִינַן, פְּרָטָא בָּתְרָאָה מַאי אַהֲנִי! אִי לָאו פְּרָטָא בָּתְרָאָה, הֲוָה אָמֵינָא: נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט. וּמִכְּדֵי, תְּרֵין כְּלָלֵי וּפְרָטָא וּתְרֵין פְּרָטֵי וּכְלָלָא — (כְּלָלָא) כְּעֵין פְּרָטָא דָּיְינִינַן, מַאי אִיכָּא בֵּינֵי וּבֵינֵי? אִיכָּא דְּאִילּוּ תַּרְתֵּין כְּלָלֵי וּפְרָטָא, אִי אִיכָּא פְּרָטָא דְּדָמֵי לֵיהּ אֲפִילּוּ בְּחַד צַד — מְרַבִּינַן, תְּרֵי פְּרָטֵי וּכְלָלָא, אִי אִיכָּא פְּרָטָא דְּדָמֵי מִשְּׁנֵי צְדָדִין — מְרַבִּינַן, בְּחַד צַד — לָא מְרַבִּינַן. מִכְּדִי פְּרָט וּכְלָל — נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט, וְאִיתְרַבִּי כֹּל מִילֵּי. וּמִיעֵט וְרִיבָּה נָמֵי — רִיבָּה הַכֹּל, וְאִיתְרַבִּי כֹּל מִילֵּי. מַאי אִיכָּא בֵּין מִיעֵט וְרִיבָּה לִפְרָט וּכְלָל? אִיכָּא, דְּאִילּוּ פְּרָט וּכְלָל — מְרַבִּינַן אֲפִילּוּ עָלִין וְלוּלָבִין. וּמִיעֵט וְרִיבָּה, לוּלָבִין — אִין, עָלִין — לָא. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין הֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר, חוּץ מֵאִיסּוּרֵי נָזִיר, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: ״מִשְׁרַת״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַגְבִּיהִין מִן הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטֵל אֶת הַטַּבְלָה כֻלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ. מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת וְשֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין וְשֵׂעָר שֶׁל עֲדָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה. סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו, אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:
משנה שבת פרק כא משנה ד
משנה: מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. בָּזֶה יִיפָּה כֹּחַ הָאָב מִכֹּחַ הַבַּעַל. בְּדָבָר אַחֵר יִיפָּה כֹּחַ הַבַּעַל מִכֹּחַ הָאָב. שֶׁהַבַּעַל מֵיפֵר בְּבֶגֶר וְהָאָב אֵינוֹ מֵיפֵר בְּבֶגֶר.הלכה: מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל כול׳. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. בְּשֶׁלֹּא הֵיפֵר הָאָב חֶלְקוֹ וָמֵת וְלֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בִתּוֹ יוֹצֵאת מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ. כָּל־נְדָרִם שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ הֵיפֵר הָאָב חֶלְקוֹ וָמֵת לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל.מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. בְּשֶׁהֵיפֵר הַבַּעַל אֶת חֶלְקוֹ. אֲבָל לֹא הֵיפֵר הַבַּעַל חֶלְקוֹ וָמֵת וְלֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נָֽדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה. נִתְגָּֽרְשָׁה בוֹ בַיּוֹם. נִתְאָֽרְסָה בוֹ בַיּוֹם. אֲפִילוּ לְמֵאָה. אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵיפֵירִין אֶת נְדָרֶיהָ. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ לֹא הֵיפֵר הַבַּעַל חֶלְקוֹ וָמֵת הַבַּעַל. נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.תלמוד ירושלמי נדרים פרק י הלכה ב