הָא לְמָה לִי? הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר: חֲמִירְתָּא אָמַר רַב, קִילְּתָא לָא אָמַר?! אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: אֵין הַכְחָשָׁה בְּמוֹנֶה.

הַדְרָן עֲלָךְ מִי שֶׁאָמַר

מִי שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״וַאֲנִי״, ״וַאֲנִי״ — כּוּלָּם נְזִירִים. הוּתַּר הָרִאשׁוֹן — הוּתְּרוּ כּוּלָּן. הוּתַּר הָאַחֲרוֹן — הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּם אֲסוּרִין. אָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״, וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״פִּי כְּפִיו וּשְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ״ — הֲרֵי זֶה נָזִיר. ״הֲרֵינִי נָזִיר״, וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה ״וַאֲנִי״ — מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּים. ״הֲרֵינִי נְזִירָה״, וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר ״וַאֲנִי״ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. ״הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ״, וְאָמְרָה ״אָמֵן״ — מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּים. ״הֲרֵינִי נְזִירָה וְאַתָּה״, וְאָמַר ״אָמֵן״ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. גְּמָ׳ יָתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה וְיָתֵיב וְקָאָמַר: וְהוּא שֶׁהִתְפִּיסוּ כּוּלָּן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר. וְכַמָּה תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר — כְּדֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם, וְכַמָּה כְּדֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם — כְּדֵי שֶׁאוֹמֵר שָׁלוֹם תַּלְמִיד לָרַב. אֲמַר לֵיהּ: תּוּב לָא שָׁבְקַתְּ רַוְוחָא לְתַלְמִידָא! מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה משנה: כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ וְנָֽתְנוּ זֶה לָזֶה וּלְאַחַר הַזְּמַן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ וְהַשּׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל־הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לְאַלְתָּר יָצָא אֵין זֶה גֵט אִם לְאַחַר זְמָן יָצָא הֲרֵי זֶה גֵט. שֶׁלֹּא הַכֹּל מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי.תלמוד ירושלמי גיטין פרק ח הלכה ז הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק, שֶׁעָבַר עָלֶיהָ יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיֶּבֶת לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשְׁרַתָּהּ לֶאֱכֹל בַּזְּבָחִים. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל סָפֵק, אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר: הַמַּפְרִישׁ שְׁתֵּי סְלָעִים לְאָשָׁם וְלָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְאָשָׁם, אִם הָיָה אַחַד מֵהֶן יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים, יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. לָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְחֻלִּין, אֶחָד יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים וְאֶחָד יָפֶה עֲשָׂרָה זוּז, הַיָּפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ. אֶחָד לְאָשָׁם וְאֶחָד לְחֻלִּין, אִם הָיָה שֶׁל אָשָׁם יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים, יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ, וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ, וְיָבִיא עִמָּהּ סֶלַע וְחֻמְשָׁהּ: הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ, וּמֵת, לֹא יְבִיאֶנָּה בְנוֹ אַחֲרָיו. וְלֹא יְבִיאֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא, אֲפִלּוּ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד), קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ, שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ: משנה כרתות פרק ו משנה ח קודםהבא