אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ אִשָּׁה נָמֵי! סָבַר: אִישׁ חַיָּיב לְחַנֵּךְ בְּנוֹ בְּמִצְוֹת, וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת לְחַנֵּךְ אֶת בְּנָהּ. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, אַמְּטוּ לְהָכִי: בְּנוֹ — אִין, בִּתּוֹ — לָא. אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ, אֲפִילּוּ בִּתּוֹ! קָסָבַר: בְּנוֹ — חַיָּיב לְחַנְּכוֹ, בִּתּוֹ — אֵינוֹ חַיָּיב לְחַנְּכָהּ. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, אַהָכִי: בִּנְזִירוּת — אִין, בִּנְדָרִים — לָא. אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ — אֲפִילּוּ נְדָרִים נָמֵי! לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא בִּנְדָרִים, דְּלֵית לֵיהּ נִיוּוּל, אֶלָּא אֲפִילּוּ בִּנְזִירוּת, דְּאִית לֵיהּ נִיוּוּל — אֲפִילּוּ הָכִי חַיָּיב לְחַנְּכוֹ. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי: מִיחָה אוֹ שֶׁמִּיחוּהוּ קְרוֹבָיו. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כׇּל כְּמִינֵיהוֹן קְרוֹבִים דְּאָמְרִין לֵיהּ: לָא תַּיגְמְרֵיהּ מִצְוֹת?! קָסָבַר: כֹּל חִינּוּךְ דְּלָא חֲשִׁיב — לָא נִיחָא לֵיהּ. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, מִשּׁוּם הָכִי מְגַלֵּחַ וְעָבֵיד הַקָּפָה. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת, הָא קָעָבֵיד הַקָּפָה! קָסָבַר: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ מִדְּרַבָּנַן, וְחִינּוּךְ מִדְּרַבָּנַן. וְאָתֵי חִינּוּךְ דְּרַבָּנַן, וְדָחֵי הַקָּפָה דְּרַבָּנַן. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, אַהָכִי מְגַלֵּחַ מַיְיתֵי קׇרְבָּן. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת — הָא קָא מַיְיתֵי חוּלִּין לָעֲזָרָה! קָסָבַר: חוּלִּין בַּעֲזָרָה לָאו דְּאוֹרָיְיתָא. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, אַהָכִי כִּי מִיטַּמֵּא מַיְיתֵי קׇרְבַּן צִיפֳּרִין, וְאָכֵיל כֹּהֵן מְלִיקָה. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, הָא קָאָכֵיל נְבֵילָה! קָסָבַר כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה. וְחוּלִּין בַּעֲזָרָה לָאו דְּאוֹרָיְיתָא. וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי הָכִי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנַּיִן לְחַטַּאת הָעוֹף שֶׁהִיא בָּאָה עַל הַסָּפֵק שֶׁאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה״, מַקִּישׁ נְקֵבָה לְזָכָר: מָה זָכָר מֵבִיא קׇרְבָּן עַל הַוַּדַּאי — אַף נְקֵבָה מְבִיאָה קׇרְבָּן עַל הַוַּדַּאי, וּמָה זָכָר מֵבִיא עַל הַסָּפֵק — אַף נְקֵבָה מְבִיאָה עַל הַסָּפֵק. וּמָה זָכָר, מִמִּין שֶׁהוּא מֵבִיא עַל הַוַּדַּאי מֵבִיא עַל הַסָּפֵק — אַף נְקֵבָה מִמִּין שֶׁהִיא מְבִיאָה עַל הַוַּדַּאי מְבִיאָה עַל הַסָּפֵק. אִי: מָה זָכָר מֵבִיא קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל — אַף נְקֵבָה מְבִיאָה קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל! אָמַרְתָּ:
עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשִׁיב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְקִיאִין. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר דָּי:
מִי שֶׁאֲחָזוֹ בֻלְמוּס, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ דְבָרִים טְמֵאִים, עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה, אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלוֹ, וְרַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ, הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, מַטִּילִין לוֹ סַם בְּתוֹךְ פִּיו בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:
מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל, מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל. מְצָאוּהוּ חַי, מְפַקְּחִין עָלָיו. וְאִם מֵת, יַנִּיחוּהוּ:
משנה יומא פרק ח משנה ח
כל קרבנות [הצבור והיחיד] הציץ מרצה על טומאת הדם ועל טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח שמרצה לטומאת הדם ואינו מרצה על טומאת הגוף [ואין] נטמא טומאת התהום ה"ז מרצה כיצד היה הולך לשחוט את פסחו ואמר לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו תחת אבן שישבת [עליה] ונודע לו בין [בשעשה] פסחו [ובין] עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו [או] תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעשה פסחו אין צריך לעשות פסח שני וכן נזיר שהלך להביא קרבנותיו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו או תחת אבן שישבת [עליה] ונודע בין משהביא קרבנותיו [ובין] עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו תחת [האבן] שישבת [עליה] ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה.חומר באשתו ובתו שאין בעבדו [ובשפחתו בעבדו] ובשפחתו שאין באשתו ובתו שאשתו ובתו מפר את נדרן ואין [כופן לשתות יין ולטמא למתים אבל עבדו ושפחתו אין מפר את נדרן [אבל כופן] לשתות יין ולטמא למתים ואין שותין אלא בפניו ואין [מטמאין] למתים אלא בפניו ר' יוסי אומר עבד שאמר לו רבו הוי שותה יין שתי שנים [ומטמא למתים שתי שנים] שותה יין בפניו ושלא בפניו ומטמא למתים בפניו ושלא בפניו למה רבו [כופו] לנזירות אבל לא לנדרים ולא לשבועות.עבד שנזר וגלח ויצא לחירות יצא נזר ולא גלח ויצא לחירות לא יצא נטמא ויצא לחירות מונה משעה שנטמא.תוספתא נזיר פרק ו תוס ו