נדרים דף צ-ב דפי תלמוד בבלי

לְמֵימְרָא דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ מַעֲשֶׂה. מֵיתִיבִי: ״קוּנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי וּלְמִי שֶׁנִּשְׁאָל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל הַשֵּׁנִי. אַמַּאי? אִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, וְאִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא! מִי יוֹדֵעַ הֵי רִאשׁוֹן וְהֵי שֵׁנִי? מֵתִיבִי: ״קוּנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה וַהֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל נִדְרוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל נִזְרוֹ. וְאַמַּאי? אִי בָּעֵי — עַל נִדְרוֹ נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, וְאִי בָּעֵי — עַל נִזְרוֹ נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא! תְּיוּבְתָּא. מַתְנִי׳ בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְנוֹטְלוֹת כְּתוּבָה: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״, ״שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״, וּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״. חָזְרוּ לוֹמַר, שֶׁלֹּא תְּהֵא אִשָּׁה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעְלָהּ: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״ — תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. ״הַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״ — יַעֲשׂוּ דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה. וּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״ — יָפֵר לְחֶלְקוֹ, וּתְהֵא מְשַׁמַּשְׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים. גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: אָמְרָה לְבַעְלָהּ ״טְמֵאָה אֲנִי״, מַהוּ שֶׁתֹּאכַל בִּתְרוּמָה? רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אוֹכֶלֶת, שֶׁלֹּא תּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. רָבָא אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, אֶפְשָׁר דְּאָכְלָה חוּלִּין. אָמַר רָבָא: וּמוֹדֶה רַב שֵׁשֶׁת שֶׁאִם נִתְאַרְמְלָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא מִשּׁוּם תּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. נִתְאַרְמְלָה וְנִתְגָּרְשָׁה, אָמְרִי: הַשְׁתָּא דְּאִיתְּנִיסָא. אָמַר רַב פָּפָּא, בָּדֵיק לַן רָבָא: אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה, יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה אוֹ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה? כֵּיוָן דְּאוֹנֶס לְגַבֵּי כֹּהֵן כְּרָצוֹן לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל דָּמֵי, אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. אוֹ דִילְמָא מָצֵי אָמְרָה לֵיהּ: אֲנָא הָא חֲזֵינָא,