נדרים דף פו-ב דפי תלמוד בבלי

אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: שָׁאנֵי קוּנָּמוֹת, דְּכִי קְדוּשַּׁת הַגּוּף דָּמֵי, וְכִדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: הֶקְדֵּשׁ, חָמֵץ וְשִׁחְרוּר — מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד. אִי הָכִי לְמָה לִי שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה? תְּנִי: וְעוֹד שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה. מַתְנִי׳ נָדְרָה אִשְׁתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בִּתּוֹ, נָדְרָה בִּתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה אִשְׁתּוֹ, נָדְרָה בְּנָזִיר וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּקׇרְבָּן, נָדְרָה בְּקׇרְבָּן וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, נָדְרָה מִתְּאֵנִים וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הָעֲנָבִים, נָדְרָה מִן הָעֲנָבִים וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הַתְּאֵנִים — הֲרֵי זֶה יַחְזוֹר וְיָפֵר. גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּ״יָנִיא אוֹתָהּ״ דַּוְקָא הוּא?