הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ, וְהָיְתָה שׁוֹתָה יַיִן וּמִיטַּמְּאָהּ לְמֵתִים — אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאִי אָמְרַתְּ מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה, דִּלְמָא מִן יַיִן דְּאִית לַהּ צַעֲרָא — הֵפֵר לָהּ, מִן חַרְצָן וּמִן זַג — לֹא הֵפֵר לָהּ, דְּהָא לָא אִית לַהּ צַעֲרָא. וְתִסְפּוֹג אֶת הָאַרְבָּעִים! אָמַר רַב יוֹסֵף: אֵין נְזִירוּת לַחֲצָאִין. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הָא קׇרְבָּן לַחֲצִי נְזִירוּת אִיכָּא?! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: אֵין נְזִירוּת לַחֲצָאִין, וְאֵין קׇרְבָּן לַחֲצָאִין. מֵיתִיבִי: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְהִפְרִישָׁה בְּהֶמְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ — מְבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עוֹלַת הָעוֹף. וְאִי אָמְרַתְּ אֵין קׇרְבָּן לַחֲצִי נְזִירוּת, אַמַּאי מְבִיאָה חַטָּאת הָעוֹף? וְאֶלָּא מַאי — יֵשׁ קׇרְבָּן לַחֲצִי נְזִירוּת? שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת בָּעֵי לְאֵתוֹיֵי: חַטָּאת, עוֹלָה, וּשְׁלָמִים! אֶלָּא, לְעוֹלָם אֵין קׇרְבָּן לַחֲצִי נְזִירוּת. וְחַטַּאת הָעוֹף דְּמַתְיָא — מִשּׁוּם דְּחַטָּאת עַל הַסָּפֵק. אֵיתִיבֵיהּ: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְנִטְמֵאת, וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ — מְבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף, וְאֵין מְבִיאָה עוֹלַת הָעוֹף. וְאִי אָמְרַתְּ מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה,
דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כׇּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ׃ {ס} הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר׃ {ס} וַיֵּצֵ֥א (מן בת) [מִבַּת־]צִיּ֖וֹן כׇּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃ {ס} מקרא איכה פרק א פסוק ז
אָמַר לָךְ בַּר פְּדָא: אַיְּידֵי דְּאִיכָּא יוֹם תְּלָתִין דִּמְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו, מִשּׁוּם הָכִי תְּנָא שְׁלֹשִׁים.תְּנַן: מִי שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ — מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד. בִּשְׁלָמָא לְרַב מַתְנָא נִיחָא, אֶלָּא לְבַר פְּדָא קַשְׁיָא!אָמַר לָךְ בַּר פְּדָא, אֵימָא סֵיפָא: אִם גִּילַּח לְיוֹם שְׁלֹשִׁים — יָצָא. אֶלָּא סֵיפָא מְסַיְּיעָא לֵיהּ, רֵישָׁא — נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר ״שְׁלֵימִין״.תלמוד בבלי נזיר דף ה עמוד ב